פורסם בתאריך כ' בניסן תש"ע, 04/04/2010
בס"ד
בעודנה רצה,
מוציאה את ליבה.
אל המקום אשר
כמהה
היא להיות,
הולכת, ורצה,
מקפצת ושמחה.
אוהבת עד הסוף,
הסוף הלא ידוע.
והיא רצה,
בלי חשובון
ובלי תמורה.
וממשיכה,
איש לא יודע
לאן,
מתי,
ומדוע.
והיא רצה, ולא מפסיקה,
ובעודה
מדלגת עם האילות
ומקפצת עם הצבאיים,
הקול,
הקול הזה חוזר.
הקול המרושע,
המיאש.
הקול שמפסיק,
מפסיק את הכל.
והיא חוזרת למציאות,
מפסיקה
היא לחלום.
חוזרת אל המציאות,
המציאות ממנה ברחה...
תגובהתגובות