מקומה של השירה

אומרת הגמרא (סנהדרין צד ע"א): ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך, לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך, תעשהו משיח? דברי הגמרא לכאורה תמוהים. הרי הקב"ה עשה את משה רבינו לגואל בגלל צדיקותו, אף־על־פי שהיה כבד פה וכבד לשון, אז מה ענין שירה לגאולה? יתירה על כך, דוד ביקש שהקוראין והוגין בתהלים יהיו נוטלין עליהן שכר כנגעים ואהלות, והרי על דורו של חזקיהו נאמר שלא מצאו בו עם הארץ, תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה, אם־כך מדוע תורתו לא היתה מספקת על מנת לעשותו משיח?

     נאמר בשמות רבה (פרשה כג): מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל, ברא אדם הראשון ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקב"ה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל, הוי פיה פתחה בחכמה, אמר הקב"ה לאלו הייתי מצפה, ואין אז אלא שמחה, שנאמר אז ימלא שחוק פינו.

     משה רבינו וישראל אמרו את שירת הים שעלתה בלבם כראותם את הנס, דוד אמר שירת הללויה כשראה מפלתן של רשעים. ואילו חזקיה לא אמר שירה על הנס של מפלת סנחריב, מדוע? נאמר בשיר השירים רבה (פרשה ד): גבה לבו מלומר שירה. בא ישעיה אל חזקיהו סיעתו, אמר לו: זמרו ה' כי גאות עשה. אמרו לו: כבר מודעת זאת בכל הארץ. אמר רבי אבא בר כהנא אמר חזקיהו תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה. אמר רבי לוי אמר חזקיהו מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו.

     אומרת הגמרא בהמשך: מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיהו וסיעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה. בפשטות יש לומר שכשם שמשה רבינו וישראל הקדימו את מלאכי השרת ואמרו שירה לפני הקב"ה, כן היו צריכים חזקיהו וסיעתו להקדים את הארץ ולומר שירה לפני הקב"ה, שישראל, כחיבור הקדוש בין שמים וארץ הנקרא אדם, הם הביטוי השלם להמלכתו של הקב"ה על שמים וארץ, בקבלם עליהם את מלכותו של הקב"ה יתברך שמו ובהכירם לו תודה על חסדיו.

     שירת הים תחלתה: אשירה לה' כי גאה גאה. ספר תהלים תחלתו: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. שיר השירים תחלתו: ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. מה משותף לכל השירות הללו? כולן נאמרו בלשון עתיד ופניהן אל העתיד. שירה היא הכרת תודה לקב"ה על חידוש מעשה בראשית והשלמת העולם ובריותיו. על־כן שירה היא ביטוי לגאולה, שגאולה היא מציאות בה העולם הולך ומתעלה משלמות לשלמות עד אין־סוף. לפיכך, אפילו שחזקיהו היה צדיק גדול וכל דורו צדיקים לומדי תורה, מאחר שהוא וסיעתו היו מרוצים מתורתם עד כדי כך שלא אמרו בכלל שירה ובפרט לא אמרו שירה על הנס, ממילא לא היו מוכנים לגאולה. אולם משה רבינו ודורו, הצדיקים מחזקיהו, אמרו שירה על הנס. ודוד ומשורריו, אולי פחות צדיקים מחזקיהו וסיעתו, היו אומרים שירה כי בטחו בהשם יתברך, ידעו את מעלת התשובה, והכירו בגודל חסדיו.

     כל יום נולד להיות יום חדש. בכל יום הקב"ה מחדש את מעשה בראשית ומקרב את הגאולה. התורה של אתמול היא יסוד לתורה של היום, והתורה של היום יסוד לתורה של מחר. יתבונן כל אחד בחסדיו של בוראו. הצמחים נושאים את גבעוליהם אל השמש, מרווים את צמאונם ברחמי שמים, רוקמים על פני האדמה פרחים צבעוניים, מוציאים עלים רעננים ותבואה למאכל אדם ובהמה. האילנות מעמיקים את שורשיהם ואוספים טיפות ממעיני תהום, פורשים את ענפיהם כמחסה לחיתו יער, נותנים את פירותים בעתם מזינים ומתוקים. התרנגול קורא, היונה הומה, העורב צווח, ציפורי השיר שרות, מודות הערב והשכם לבוראן. וישראל תפארת הבריאה, מקבלי התורה שומרי המצוות ומיישבי הארץ, עושי משפט אוהבי חסד ומצניעי לכת, רחוקים כקרובים, איך לא יאמרו שירה לפני הקב"ה? אלא אדרבא גדולים תהלים של דוד מתורתו של חזקיהו, וטובים שירים חדשים ונאמנים שיאמרו ישראל לפני בוראם, שלומר שירה, זאת כבר תחילת גאולה...