אנשים חושבים שאם ישחקו את המסכנים
זה יגע בי.
אנשים מוכנים לעשות הכל כדי לגעת.
כדי לשבור לי את הלב.
אנשים מוכנים להפוך את העולם הזה לכל-כך רע,
רק כדיי שיהיה להם רעיון לשיר
שיעלה לאתר.
הם לא מבינים שיש מישהו למעלה
שארגן פה הכל.
ולהם,
בכלל לא איכפת ממנו.
אבא, אל תעלה לאתר.
אל תקרא שם את השירים.
זה רק ישבור לך את הלב.
העולם הזה,
הוא כל-כך ורוד ונפלא.
והם מחפשים בזכוכית מגדלת את
הקוץ השחור.
שלא מתכלה באש.
ודווקא הסנה ההוא,
הוא הקדוש, והנפלא מכולם.
אז למה לך לעלות לשם?
אנשים צריכים לפרוק,
להוציא החוצה.
אבל למה
ככה?!
אנשים קמים בבוקר, וחושבים על העולם.
ואיך אפשר להיכנס ללב של אנשים ולהשמיד שם הכל.
ע"י עצבות, ומלא מלא פסימיות.
הם קמים בבוקר, ובוכים לך!
על העולם הזה, ה"כל-כך רע".
ואתה, אולי תגיד לי אתה?
אתה בוכה איתם? אולי גם לועג להם?
הם לא מבינים,
זה לא מגניב להיות לבד.
מיואש.
והם מתמכרים לזה.
וזה חבל.
חבל לי, וחבל להם.
אז למה?
תגובהתגובות