סיפורת
התחבר | הרשמה
לא תבושי
מאת אמה של אלוקים, פורסם בט"ו אלול תש"ע (25/08/2010)
גועות ועולות מתוכי מחשבות.
לא מוצאות שום מנוח,
לא מרפות. לא שוקטות.
שואפות לנסוק עדי רקיע,
לפרוץ ולגדול.
כמו מלאך, בתור אדם.
בתור סַבָּל, כמו בלי עול.
פורץ, פועל, פורשֹ ופותח.
על ענני שמיא רוכב
ולא רוגע, רק זורח.
אך חייו חיי חומר
הוא כלוא, הוא מוגבל.
גועשות בו מלחמות
הוא קרבן, מה חבל!
התאווה לרבוץ, התשוקה לפרוח
הוא יושב בסתר רעם.
וזוך טהרת האמת לו קורא
לבל יִנְחַם, יִיפָּח בלי טעם.
"גדלי, פרחי! כי כוח רב לךְ!"
כך אומרים לי הגיגיי
"ולא לנצח יעזבךְ", הוא קרוב תמיד אליי.
ובי גועות ומתגעשות, אותן קריות וצעקות:
ימין ושמאל תפרוצי,
ואת י-הוה תעריצי.
פתח את כל התגובות
תגובה
|
מבית היוצרלא כבוד ולא עושר. לא בחיל ולא בכוח. לא חכמה, או גמירת אומר. לא גבורה ולא ייחוס לבטוח. מי אני, ומה מותרי מן הבהמה? מדוע לשמור כעל אוצר יקר את החיים בחיל ורעדה? אמה של אלוקים. אמתך... מאת אמה של אלוקים (מתוך שירה) יצירה אקראיתאני מצטערת שהיתי כזאת נוראית וטפשה ואכזרית. לא חשבתי מה עשיתי, רק זעמתי ובכיתי ואתם נפגעתם אני יודעת. סליחה. עמדתי איתנה, לכאורה אנוכית נרגשת ורעה. ... מאת *#&למה?!*#& (מתוך שירה) |