סיפורת
התחבר | הרשמה
דיאלוג שבשתיקה
מאת גון דו, פורסם בכ"א אלול תש"ע (31/08/2010)
אמרת לי שאני מאובן
קפוא כמו קרח.
אמרת שאני מפחד
להרגיש אותו, להרגיש אותי.
אמרתי לך שאת פתטית
מביכה אותי בפרהסיה,
חיה לך באשליות רומנטיות
עם אחיזה רופפת במוצקות.
אמרתי שהאמת שלך מעורפלת
אמרת שאין לי אמת בכלל.
אמרת שאת רוצה לברוח
אבל אני רוצה לשקוע,
את ממריאה למחוזות נשגבים
ואני מגליד לי בקרירות הזו.
אמרת שאת אני, אני זה את
ולא יכולתי להשיב לך דבר.
פתח את כל התגובות
תגובה
|
מבית היוצראמרת לי שאני מאובן קפוא כמו קרח. אמרת שאני מפחד להרגיש אותו, להרגיש אותי. אמרתי לך שאת פתטית מביכה אותי בפרהסיה, חיה לך באשליות רומנטיות עם אחיזה רופפת במוצקות. ... מאת גון דו (מתוך שירה) כל בוקר הוא קם עם השעון המעורר הולך לעבודה, חוזר הביתה מסרב להתנתק ממטרתו בחיים וילה, אישה, כלב ושני ילדים יש משהו מוכר בבוקר הזה, בריח הזה של הקפה נדמה כאילו היה ברגע זה רק אתמול... מאת גון דו (מתוך שירה) יצירה אקראיתולא מצאה היונה מנוח כי מים על פני כל הארץ דואה היונה ברוח אף אחד לא עומד בפרץ והמים רבים,סוערים ושוצפים בתוכם האבן,הם אותה מכסים. כך עפה היונה וסובבת מחפשת וגם מתאכזבת אז... |