הלל לשקט

השקט המאושר של הלילה

הופך שמחת-יום הפזור מכולם

להווה הבודד המושלם,

מדליק לי אורו החשוך מבפנים.

כבר חלף המרוץ, יום עמלי אך נדם

רק אני אפלה ובורא

משמשים בערבוביה ללא קו-משווה

חודרים לפינות לרסיסי תודעה.

מחישה צעדיי לביתי הנעול

מליל בוטח שומר ועוטף

עדינות נשמתי שומר, בידיו מלטף

שבילי מחשבתי מיישר.

שלוות עולמים, כך אני, כך אוהבת

לחישות הצרצר מפלחות הדממה.

תן לי הכוח - לחוש כל תחושה

עוד קצת, עוד טיפה, בחושך הבא.