יש, ויש.

פורסם בתאריך י"ד בחשון תשע"א, 22/10/2010

בס"ד


להסתכל ולשתוק. המהמתי לעצמי.

בעוד מסך הצללים הנורא פוסע לעברי, נרתעתי לאחור במהירות.

"להסתכל לתוך המוות בעניים", חשבתי לעצמי.

להשליך פיסות חיים אל תוך הערפל. לראות אפור בלתי ניגמר.

מעורפל, מערפל.

היא חגה סביבי כאש- תקוותי. מכורסמת, מקוללת. אינה יפה עוד.

מאיימת להשלים את מלאכת מותי.

אזלה לי כל חיותי, כל קולותיי נמוגו. אין מי שילחש יותר.

המראות המתעתעים היזו בי. נלחמים בנפשי. ואני, במותי נלחמת.

זה לא ייגמר כאן. ולא ייגמר לעד.

"החיים אינם הולכים ממכה למכה", הכאבתי לעצמי.

ובעודי מחוללת סביב עצמי במעגלים של ייאוש, וספק,

אחד חכם יותר, סובב את הראש, וראה

אור יום.

תגובהתגובות