סיפורת
התחבר | הרשמה
האדם מול הטבע
מאת אוהב אמת, פורסם בכ"ח בכסלו תשע"א (05/12/2010)
בחסדי השם יתברך!
רבי שמעון בר חלפתא היה חוקר את אורחותיהם של בעלי־חיים. פעם ישב בפרדסו והיה בו סדן שקמה. ראה דוכיפת שעשה לו קן בתוכו. אמר: מה עוף טמא זה מבקש בפרדס זה? הלך רבי שמעון וסתר את קנו. הלך אותו דוכיפת ותיקן את הקן. מה עשה רבי שמעון? הלך והביא לוח ונתנו בפתח הקן ונתן בו מסמר. מה עשה אותו דוכיפת? הלך והביא עשב אחד ונתנו על המסמר ושלפו. מה עשה רבי שמעון? אמר: טוב לגנוז את העשב הזה שלא ילמדו הגנבים לעשות כן ויחריבו את הבריות.
עץ השקמה מסמל את שליטת האדם בטבע ושימושו בעצים לבניה. השקמה גדל באיזורים חמים בשפלה. שנים אחדות לאחר שתילת השקמה, נהגו לקוץ את העץ ומהסדן היו בוקעים נצרים המתפתחים לקורות ישרות וארוכות, חומר הבניה העיקרי בימי קדם. והנה בפרדסו של רבי שמעון בר חלפתא שנשתל ע"י האדם על מנת לשמש לייצור קורות בניה, מגיע דוכיפת ועושה לו קן בתוך סדן שקמה. הדבר מוזר משלשה טעמים. האחד, הדוכיפת נהג לקנן בהרים ואילו הפרדס נמצא בשפלה. השני, הדוכיפת נקרא בלשון חכמים נגר טורא, אמן הרים, ויש אגדות שונות על יכולתו כבנאי ושימושו בכלים. השלישי, הדוכיפת מתעלם מכך שהשקמה משמשת את האדם כדי לייצר קורות לבניה, ומשתמש בסדן השקמה כדי לבנות בו את קנו. מאחר שקנו של הדוכיפת מזיק לפיתוח קורות השקמה, סותר רבי שמעון את קנו. אלא שהדוכיפת לא מתייאש ומתקין מחדש את הקן. רבי שמעון חוסם את פתח הקן בעזרת לוח ומסמר. ואז הדוכיפת מביא עשב ושולף את המסמר כאלו היה אדם. האגדה שנסובה סביב עימות בין אדם ודוכיפת על שימוש בשקמה, מסתיימת בכך שרבי שמעון מחליט לגנוז את העשב שמא ילמדו להשתמש בו גנבים ויגרמו נזק לבריות.
מותר האדם מן הבהמה אין? האדם והדוכיפת שניהם משתמשים בשקמה כדי לבנות את בתיהם, ושניהם עושים זאת בלי להתחשב זה בזה. הדוכיפת בונה את קנו על חשבון סתירת סדן השקמה של האדם. האדם סותר את קן הדוכיפת כדי להשתמש בסדן. מבחינת האדם, זהו פרדסו והדוכיפת הנו משיג גבול. מבחינת הדוכיפת, כל העצים שלו ועל המכשולים שהאדם מעמיד בדרכו אפשר להתגבר בעזרת עשב. אלא שהאגדה מסתיימת באופן מפתיע. אם גם האדם וגם הדוכיפת משתמשים בשקמה כדי לבנות, הרי שבעוד הדוכיפת משתמש בעשב כדי לסתור על מנת לבנות, בני־אדם גנבים עלולים חלילה להשתמש בעשב כדי לסתור על מנת לסתור. על־כן רבי שמעון גונז את העשב, שלהבדיל מבעלי־חיים האדם אדם כמידת אחריותו לכל. האגדה לא מספרת לנו איך הסתיים המאבק בין רבי שמעון והדוכיפת על סדן השקמה, אולם מלמדת אותנו מוסר השכל חשוב: כאשר יש מאבק בין אדם לטבע, על האדם להגדיל את מידת אחריותו ולמנוע נזק מזולתו.
רבי שמעון בר חלפתא היה חוקר את אורחותיהם של בעלי־חיים. פעם ישב בפרדסו והיה בו סדן שקמה. ראה דוכיפת שעשה לו קן בתוכו. אמר: מה עוף טמא זה מבקש בפרדס זה? הלך רבי שמעון וסתר את קנו. הלך אותו דוכיפת ותיקן את הקן. מה עשה רבי שמעון? הלך והביא לוח ונתנו בפתח הקן ונתן בו מסמר. מה עשה אותו דוכיפת? הלך והביא עשב אחד ונתנו על המסמר ושלפו. מה עשה רבי שמעון? אמר: טוב לגנוז את העשב הזה שלא ילמדו הגנבים לעשות כן ויחריבו את הבריות.
עץ השקמה מסמל את שליטת האדם בטבע ושימושו בעצים לבניה. השקמה גדל באיזורים חמים בשפלה. שנים אחדות לאחר שתילת השקמה, נהגו לקוץ את העץ ומהסדן היו בוקעים נצרים המתפתחים לקורות ישרות וארוכות, חומר הבניה העיקרי בימי קדם. והנה בפרדסו של רבי שמעון בר חלפתא שנשתל ע"י האדם על מנת לשמש לייצור קורות בניה, מגיע דוכיפת ועושה לו קן בתוך סדן שקמה. הדבר מוזר משלשה טעמים. האחד, הדוכיפת נהג לקנן בהרים ואילו הפרדס נמצא בשפלה. השני, הדוכיפת נקרא בלשון חכמים נגר טורא, אמן הרים, ויש אגדות שונות על יכולתו כבנאי ושימושו בכלים. השלישי, הדוכיפת מתעלם מכך שהשקמה משמשת את האדם כדי לייצר קורות לבניה, ומשתמש בסדן השקמה כדי לבנות בו את קנו. מאחר שקנו של הדוכיפת מזיק לפיתוח קורות השקמה, סותר רבי שמעון את קנו. אלא שהדוכיפת לא מתייאש ומתקין מחדש את הקן. רבי שמעון חוסם את פתח הקן בעזרת לוח ומסמר. ואז הדוכיפת מביא עשב ושולף את המסמר כאלו היה אדם. האגדה שנסובה סביב עימות בין אדם ודוכיפת על שימוש בשקמה, מסתיימת בכך שרבי שמעון מחליט לגנוז את העשב שמא ילמדו להשתמש בו גנבים ויגרמו נזק לבריות.
מותר האדם מן הבהמה אין? האדם והדוכיפת שניהם משתמשים בשקמה כדי לבנות את בתיהם, ושניהם עושים זאת בלי להתחשב זה בזה. הדוכיפת בונה את קנו על חשבון סתירת סדן השקמה של האדם. האדם סותר את קן הדוכיפת כדי להשתמש בסדן. מבחינת האדם, זהו פרדסו והדוכיפת הנו משיג גבול. מבחינת הדוכיפת, כל העצים שלו ועל המכשולים שהאדם מעמיד בדרכו אפשר להתגבר בעזרת עשב. אלא שהאגדה מסתיימת באופן מפתיע. אם גם האדם וגם הדוכיפת משתמשים בשקמה כדי לבנות, הרי שבעוד הדוכיפת משתמש בעשב כדי לסתור על מנת לבנות, בני־אדם גנבים עלולים חלילה להשתמש בעשב כדי לסתור על מנת לסתור. על־כן רבי שמעון גונז את העשב, שלהבדיל מבעלי־חיים האדם אדם כמידת אחריותו לכל. האגדה לא מספרת לנו איך הסתיים המאבק בין רבי שמעון והדוכיפת על סדן השקמה, אולם מלמדת אותנו מוסר השכל חשוב: כאשר יש מאבק בין אדם לטבע, על האדם להגדיל את מידת אחריותו ולמנוע נזק מזולתו.
פתח את כל התגובות
תגובה
|
מבית היוצריצירה אקראית |
