תמיד נישארת לנקות עלים יבשים,
אחרי השקיעה;
בזמן אחר
למעלה מין המים.
היית שואלת את הרוח,
ואת מה שחלף איתה.
תמיד רצית להיות
עוד איש טוב,
באמצע הדרך;
אך עולמך סבוך,
אנשיו שוממים,
ודרכך בילתי ניגמרת.
היית שואלת את הרוח,
ואת מה שחלף איתה.
תמיד חלמת להיות
אותה
יונה לבנה,
עם עלה של
זית;
אך בעולמך הציפורים טורפות,
הצבעים צועקים,
העלים חותכים,
וזיתים אי'ין.
היית שואלת את הרוח,
ואת מה שחלף איתה.
'הרצון חיים נסתרים לו',
היית סותרת,
'וכך גם האמון,
הבדידות
והכוח';
הייתה משיבה
לך אותה
הרוח.
היית שואלת את הרוח,
ואת מה שחלף איתה.
הרי היית שמחה;
כי זה כל מה שאת צריכה,
רוח
פרידה,
שממה,
ודרך.
תגובהתגובות