סיפורת
התחבר | הרשמה
אני לא אוהבת קלישאות, אבל ...
מאת אני? של אבא!, פורסם בכ"ט טבת תשע"ב (24/01/2012)
איך זה כואב.
שהרוגע פתאום עוזב.
הרחקתי את הלב.
עכשיו הוא כבר יודע.
....
לחשוב שזו אני שטעיתי.
שבגללי הלב שבור.
בסוף רק נזק לעצמי עשיתי-
הלב הזה הוא שלי, הדואב והחבול.
אני לא אוהבת קלישאות.
וגם לא פתגמים.
הם מציירים שהכל ורוד,
אפילו שהחיים יכולים להיות שחורים.
אבל 'לב שבור' זה לא סתם משפט.
זה אמיתי.
הלוואי שזה לא היה ברור בצורה חדה כל כך,
אבל איך שזה צובט... בליבי...
אולי אני נשמעת קשישה מלאת יגון,
אבל אני מלאת שמחת-חיים.
אשם הוא העצב שהשתלט עליי פתאום,
והזכיר לי שהלב שלי דורש תיקון-
הוא מנופץ לרסיסים.
פתח את כל התגובות
תגובה
|
מבית היוצריצירה אקראית |
