מייגעת דרכנו

ועוד משו עתיק לא פחות....

בליבי החלטה נחושה כבר ישנה הפעם ת'חומר גומרת,

וכשאלמד כמו קדושה מעונה-היא בלתי אפשרית מתבררת.

מנסה בכל זאת להבין לבדי בשאלות הבגרות נעזרת,

מדוע חברו שם כולם כנגדי, תנ"ך, סיכומים ומחברת?

נראה כי אין סוף לגודל החומר, מוחי נעשה דל יכולת.

ומה אעשה אם יגיע מבחן, ואלקה בבלייק אאוט שואלת?

האצליח בסוף, אדלג על ההר? כל בדל סבלנות מנצלת.

יושבת כותבת חושבת, מתי כבר אגיע לגבול הסיבולת?

הלחץ לופת, אינו מאפשר-אף מרווח נשימה ומנוח,

דפים מאיימים אלפים ויותר,מצב מעורער לא בטוח.

חברותי עוד פרק או שניים גומרות-אני מאחור מדשדשת,

בשולי מחברתי, כצעד ייאוש משרבטת ציור מקשקשת.

לרגע נדמה לי כי אין בעיה, אתגבר ואכבוש הפסגות,

למשנהו מתייצבת מולי מניעה, והנה אשליות נמוגות.

וככל שאמשיך, אתקדם ואכניס למוחי פרשות חומשים.

אשא את ראשי  ואראה לפני מכשולים ארוכים ומוקשים.

ובפנים שם עמוק מקננת תקווה שאולי וירצה אלוקים,

אקבל המבחן אמלא התשובה, בשורות וטורים ארוכים,

יכריז ברינה קצרתי, ולא סתם לשווא השקעתי שעות.

4:00 לפנות בוקר, י' אייר תש"ע

ערב מתכונת בתנ"ך.