הדלת נפתחת, הם בחוץ עומדים. רועדים, נבוכים.
החיוך, שבמהרה משנה את פניו להבעת ייסורים.
קולה של השתיקה, קורע את האוויר.
והלב, הלב כל כך מהיר. ומסעיר.
דמעות. דמעות של אם, שאיבדה את בנה.
דמעות של שתיקה וכאב. צעקה.
אם. אם מגוננת, מעריצה, מעריכה.
שבבת אחת, לאם שכולה הפכה.
פתח את כל התגובות
תגובה
|
מבית היוצראחת, שתיים, שלוש. מהר, מהר. חייבים לספור. עכשיו. מה שלא סופרים, בורח. בסוף אני אשאר לבד, אני כבר יודעת. אחת, שתיים. שוב התבלבלתי. מהר! ארבע, חמש. לא! הזמן נגמר? שבע, שמונה. הם... מאת ג'ינג'יונרית (מתוך קטע) יצירה אקראית |