ב"ה יתברך יום ראשון, י"ט כסלו תשס"ז
גבולות היצירה לענ"ד
יצחק למפרט
ככותב וכמנהל אתר, הגבולות של היצירה חשובים לי. בין אם זה כאשר אני מתלבט ככותב לכתוב סצנה, לבין האם אני מחליט לאשר אותה. כיום, לא כתובים שום כללים באתרי האינטרנט, וככותב, מפרסם, ובעל יצרים – אני חושב שכדאי להגביל אותם, בטרם הגבולות יטשטשו, בדומה לתרבות המערב, שבשם הנאורות מותר הכל.
אני חושב, שבשם היצירה- לא כל דבר מותר (אגב, אני הכי שונא עברות בשם היצירה).
ליצירה יש גבולות. אני לא חושב שיש להתיר ציור לא צנוע, או פיסול או כתיבה – בגלל שהוא במדיה אחרת. לכן גם אסור לגלוש באתרים לא צנועים (Ynet, nrg, נענע, תפוז ורבים אחרים). כל הדברים והגירויים האלו, יפתו את האדם לעשות דברים שכרגע הוא אינו חושב עליהם. אם כי, ברדיו למשל – יש המתירים קול אישה. הכל תלוי במידת הגירוי.
השפעת הקריאה
אדם שקורא על משהו, זה מעודד אותו בתוכו לעשות את זה. אם אקרא הרבה על חילול שבת מבלי להקיא את זה מיד (בדומה ללשון הרע שלא לתועלת שנשמע בטעות), אני אושפע מהעניין לרעה. ולכן – אפילו אם אחד גם כותב, אני לא צריך להעביר את המחשבות הזדוניות של הדמויות למישהו אחר ובכך לגרום לאדם לעשות עברה.
אני לא אכתוב תיאור של מעשים מגונים. אני גם לא אכתוב עליהם מעבר לנימה מקצועית (כמו שכשאומרים על מישהו שהוא בן של מישהו, אף אחד לא חושב איך הוא נולד), כי מכאן זה מגיע מהר לעברות.
לכן – צריך להיזהר בלשון, ולחשוב על כל מילה ומה ההקשרים שלה.
כמו"כ – יש השפעה מאופי והנהגת הדמות – אם אני רואה דמות דתית אמיתית או דמות טובה אחרת שחוטאת – זה אחר לחלוטין מאשר אם יכתב על דמות לא דתית או גויה שחללה שבת.
קלות ראש.
לכתיבה ולאופן הכתיבה יש השפעה על הקורא. לכן חז"ל אסרו להיות בקלות ראש עם נשים, למשל.
תיאור של צחוקים – כאשר גם הקורא צוחק ומבין שזה לא רציני, עלול להוביל ביותר קלות לפרש את העניין כעברה. לכן – ביצירת הומר – בדוק יותר טוב את ההקשרים.
הכללים בעבורי.
יש שיגידו שכללי מחמירים. זה אכן נכון במידת מה.
ראשית – הכל תלוי בדמות, בהבעות שהיוצר מביע וביוצר עצמו. אדם שיש סיכוי שיותר קרוב לעברה מסוימת – אם יכתב עליה, הרי שיש מצב שאנשים יחשבו שהוא מכיר אותה אישית.
על עברות קלות שכולנו עוברים – יש פחות בעיה (כולל על תיאורי לשון הרע וכיו"ב, למרות שהיא לא עברה קלה).
צניעות
רוב הגבוליות היא בנושא הזה. אני יודע זאת כעורך וככותב. היא גם הכי מעוררת (ה)קשרים אסורים.
נגיעה לענ"ד, היא הגבול, וחיבוק בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה.
תיאורי בגדים.
אין צורך לתאר בדיוק איך הדמויות לבושות, במידה וזה לא צנוע. ניתן לציין מקום מגורים (עיר באזור ת"א) או אזור (צפונים) או לפי סגנון דיבור. אפשר לציין ג'ינס, או לבוש שפת הים.
לא חובה ולא ממש מומלץ לתאר מקומות בגוף.
בתסריט, שבו התיאורים הם חלק בלתי נפרד מהיצירה- כדאי מאוד לעדן את הסגנון, או לבטל את הסצנה (גם אם היא חשובה- יש דברים שניתן לעשות ככתוביות.
חילול שבת
את זה מותר לציין, לצערנו – יש הרבה מחללי שבת. מותר לתאר תהליך של דתי להוספת המילה לשעבר. מותר גם לשבור מוסכמות (כמו אצל הרבה אנשים שחושבים שאם ידליקו את האור בשבת הם יתחשמלו ושטויות כאלה). אני חושב שהעניין מוסיף לטוב היצירה ואין להמנע ממנו,בתנאי שעומדים בכללים שלמעלה.
חטא שאינו נפוץ
כשמתארים חטא (כמו שתיארתי את הסיאנס ב'יתום') שאינו נפוץ, לא לתאר הכל, להחסיר פרטים. אדם לא חייב בגללי לחפש להשתכנע לרעה, למרות שלצערי אין לי שום אפשרות למנוע ממנו. כמו"כ כדאי לציין שהוא אסור.
פשעים נגד הארץ ושלל פשעים ידועים
אין שום בעיה לענ"ד, ואין גם שום עניין לכתוב שזה חטא. כולם יודעים זאת.
שפה.
כדאי להשתמש בשפה גבוהה ובתיאורים מרננים, ובמשלב לשוני גבוה. זה מוסיף כבוד.
לעומת זאת, כשמתארים נערי רחוב, ברור שהם לא ידברו במשלב לשוני גבוה. במקום לכתוב קללה, ניתן לומר 'אילן ראה את יוסי שותה עוד בקבוק בירה ולא נותן לו, וסינן קללה עסיסית לעברו', במקום לתאר את הקללה.
ככל שתדעו להתאים יותר טוב לדמויות את הדיבור ללא קללות, ככה יאהבו יותר את הכתיבה שלכם, בחברה מתוקנת.
הבנו את הכללים, אבל(כמעט) כל אחד כותב גבולי.
הקביעה הזו נכונה גם לגבי. אני בעל שכל ולכן לא כל מה שאני כותב אני מפרסם, ולא כל מחשבה זדונית שלי אני כותב. אני חושב פעמיים מה ראוי לפרסם ולא יעורר הקשר רע לקורא.
לכן – אם כתבת גבולי – מחק; עשה תשובה אם זה עבר את הגבול, ואל תשלח. מה שאצלך לא יהיה בהקשר מסוים – יהיה אצל השני, לכן חשוב גם מה שאנשים יבינו מהעניין. לכן – חשוב מאוד להקפיד על העניין.
לסיכום
אני לא כופה על בני אדם את דעתי, אני רק מסביר אותה ומקווה לתגובות. מה שכן, לאחר ההסכמות שנגבש בין העורכים – יש סיכוי שהמסמך הזה ישתנה. בכל אופן, בנתיים אני חושב ש'ללא תולעים' – עומד בתנאים בכבוד.
יצחק למפרט
תגובהתגובות