היעד הבא: עורבנית
הוא לא האמין למראה עיניו: קופסאות ענק צהובות, בעלות גלגלים, חלונות וכפות חפירה ענקיות, התקרבו לביתו שביישוב: "יונית" והתחילו לרמוס כל פינה. לא נשאר זכר לשדות התירס ועצי הרימון שנטע לפני שנתיים לכבוד יום הולדת החמישי ליישוב. הוא זכר כיצד ניבאו הוא וחבריו, שהיישוב יהפוך לעיר ובה אלפי משפחות. יהיו קניונים, מוזיאונים ובניין אופרה... והנה, כל חלום חייו נרמס לנגד עיניו! הוא נכנס לווילה המפוארת ו –
* * *
הוא נכנס לביתו החדש בישוב: "עורבנית", שתה את כוס הקפה שאשתו הכינה לו, וניגש לקרוא את עיתון הבוקר. היו שם כתבות על כלכלה, פוליטיקה, מוזיקה, שכלול חדש של טאבלט S74, ועוד כל מיני חידודים לפרשת השבוע. אבל רק כתבה אחת גרמה לו כמעט להתקף לב, ורק את הכתבה הזו הוא קרא בזעקה שלא נשמעה. הכותרת היתה: היעד הבא: עורבנית.
* * *
הפעם זה לא היה בית, זה היה אוהל. הוא נכנס לאוהל הקטן והצפוף של משפחתו במדבר יהודה, ונח על מיטת הקש שלו. "מזל שלא לקיתי בקדחת" הרהר לעצמו. ראשו היה מלא מחשבות. מה יהיה עכשיו? ב"ה שיש לו את החלקה הקטנטונת פה. ירושלים וסביבותיה – פונו, יהודה ושומרון – הובאו לטורמקיסטנים תמורת הסכם שלום, ת"א וגוש דן – אצל אמריקה. נשאר המדבר ועוד כמה איי מלח בים המלח. חושבים על הקמת מדינה באוגנדה, הסכם שלום חדש עם אינדונזיה, ומי יודע, אולי משם תבוא הישועה.
הסיפור הזה הוא אמנם לא הגיוני, אבל הרבה דברי היגיון מוכנסים בו. עלינו לדעת שכך, יונת שלום עם ענף של זית לא תהיה. אבל עורב להתראות עם עלה של קקטוס כנראה הולך לבצע פה חניית ביניים ארוכה. עלינו להציל את המצב! עלינו להפיץ את האמת לעולם! די לפינויים! שלום שכזה - פירושו – להתראות מא"י שלה חיכינו 2000 שנה!
תגובהתגובות