"די! למה אתה צועק לי באוזן?" שאל הדרקון האדום, "הייתי אצל הרופא רק אתמול".
"אתה... אתה..." גימגם סדריק.
"אני זה אני, אתה זה אתה?" שאל הדרקון בפרצוף מבולבל, "ומה זה המקום הזוועתי הזה?".
"אתה לא הולך לאכול אותי?" שאל סדריק.
"אני צמחוני!" הכריז הדרקון בגאווה.
סדריק חייך ואמר: "טוב, זאת בהחלט הקלה...".
"אז, מר...?" החל הדרקון.
"סדריק," ענה סדריק.
"מר סדריק," אמר הדרקון וחייך, "למה זימנת אותי לכאן?".
"זימנתי?", תהה סדריק, "אני לא יודע איך לזמן דרקונים, ואני אפילו לא יודע איך הגעתי לכאן!".
"אז אנחנו בבעייה..." אמר הדרקון, "מה נעשה?".
דפיקות חזקות נשמעו מהקומות מתחתם, סדריק ניגש אל החלון.
קהל גדול של אנשים צבאו על פתח המגדל. חלקם החזיקו לפידים שהאירו את הלילה, האחרים נשאו קלשונות או גרזנים, כולם נראו ממש מעוצבנים.
טק! טק! טק!
"מה קורה בחוץ, סר סדריק?" שאל הדרקון בתמיהה.
"השם הוא רק סדריק," אמר סדריק והביט שוב בחלון, "ויש כאן הרבה אנשים בחוץ שכועסים עלינו מסיבה מסוימת".
"אז בוא נפתח להם ונברר מה הבעיה, אולי הם טעו בכתובת..." הציע הדרקון.
"לא נראה לי שהם ירגעו כשיראו דרק--" החל סדריק.
במקום הדרקון עמד בחור צעיר, בערך בן גילו של סדריק, שחייך חיוך שלדעת סדריק היה ממש תמים.
"הם ירגעו כשיראו את דרק," אמר הבחור שהופיע, "שנרד?".
סדריק ודרק יצאו מהחדר אל מסדרון מרובה בחדרים אותו האירו עששיות, מדרגות ישנות הובילו לכניסת המגדל.
השניים ירדו בזהירות ופתחו את דלת הכניסה, הקהל השתתק בין רגע.
"ש... שלום!" אמר סדריק ונופף בידו, "אפשר לעזור לכם?".
אחרי כמה שניות של אי נוחות, נדחף גבר זקן אל השורה הראשונה.
"אל תאמינו למראה עיניכם! זה כישוף אפל!" קרא האיש הזקן והצביע על סדריק, "הוא שינה צורה לבחור תמים כדי שנרחם עליו ונעזוב אותו לנפשו! הוא פוחד מאיתנו!".
"על מי אתם מדברים?" שאל דרק, שאף אחד מהקהל לא שם לב אליו עד עכשיו.
"קירדס האיום!" קראה אישה אחת, "בגלל הניסוי שלו בחלב, הפרה שלי הפרה שלי חושבת שהיא אווז - ומגעגעת בלי הפסקה!".
"במאתיים שנים האחרונות לא הייתה בסביבה הזאת אפילו רעידת אדמה אחת - ועכשיו יש רעידות אדמה חזקות לפחות פעם בשבוע!" קרא אחר.
"כל הכישופים אפלים! צריך לגרש אותו!" אמר הזקן והצביע שוב על סדריק.
"מצטער, הלוואי שיכולתי לעזור לכם, אבל אני לא מי שאתם חושבים", אמר סדריק, "אני הגעתי לכאן רק עכשיו".
"הוא צודק!" קרא דרק.
האנשים לא הקשיבו והתקדמו בצעקות לעבר השניים.
סדריק נצמד לדרק, ושאל: "תגיד, אמ... אתה יודע לעוף וכל זה?".
דרק הנהן, "אין בעיה בוס, בוא נעוף מכאן!".
דרק עצם את עיניו ובמקומו הופיע דרקון אדום וחייכן. הוא הוריד את הכנף שלו ועזר לסדריק לעלות על גבו.
האנשים צרחו בבהלה והתפזרו, כולל האיש הזקן שרץ כמו מטורף וקרא "אמרתי לכם!".
"תחזיק חזק!" קרא הדרקון, וסדריק מצא מקום שנראה לו טוב לאחיזה.
הדרקון נופף בכנפיו ונסק לשמים, וסדריק צרח בבהלה...
--*--
קייס נגררה כנגד רצונה אחרי הננסית, מקשיבה בחוסר עניין לננסית שדיברה על חוסר הכבוד שיש לדור הצעיר.
הטירה בה צעדו הייתה מלאה באנשים, רובם היו עסוקים בענייניהם, כמה אנשים צעירים קרצו לה בדרך.
קייס הרגישה ממש לא בנוח, היא רצתה לצאת מכאן כמה שיותר מהר. מה הווארד רוצה ממנה?
במקום לפנות לקומות העליונות, הובילה הננסית את את קייס אל חדר מלא בתמונות שעווה מקיר לקיר.
"החדר הכי מכובד בארמון," הצהירה הננסית, "חדר המלכים".
ציורי השעווה היו של מלכים ומלכות לאורך ההיסטוריה של אימפריית הייזן הגדולה. החל מהמלך הייזן הראשון שכבש את האזור מידי אורקי הפלדה, עד לאביו של המלך הווארד - המלך טייבום.
שום דבר מכל זה לא הרשים במיוחד את קייס.
"עכשיו, איפה זה היה?" מלמלה הננסית לעצמה והובילה את קייס למרכז החדר.
"בננה עם נזלת!" הכריזה הננסית.
בפתאומיות, מצאו את עצמן קייס והננסית בחדר קטן אך מפואר, מלא באנשים שהביטו בה בעניין.
במרכז ישב המלך על כיסא מפואר, נראה ממש עייף ומודאג.
לצידו השמאלי של המלך עמדו סר איידס אוחז בספר מסויים ומצויד בחגורתו בשקיקיו השונים, ועוד אדם, לבוש מדי צבא ונשק. לצידו הימני של המלך עצדה אישה צעירה יפה וחיננית בעלת שיער ארוך בצבע גזר, לבושה בגדי מסע יפים בצבע תכלת.
קייס תהתה איפה המלכה פיי.
"ברוך בואך לחדר הביטחון, גברת קייסנדרה," אמר הווארד ופנה לננסית בחיוך "תודה על העזרה, גברתי".
"תמיד לשרות אדוני המלך" אמרה הננססית בעודה משתחווית והתפוגגה.
קייסנדרה הרגישה כאילו שיחררו לה שרירים שהיו תפוסים.
"מכיוון שהעניין דחוף, גברת קייסנדרה, נפסח על ההקדמות", אמר הווארד.
"כבר אמרתי לקוסם שלך לפני שנלקחתי בשבי - אני לא מוכנה להתעסק איתך יותר!" אמרה קייס בנחרצות.
"אפילו לא שמעת מה העניין, לדעתי את תאהבי את מה שתשמעי" אמר סר איידס, מוותר על להעיר לקייסנדרה על החוצפה שכך דיברה אל המלך, אין זמן.
"ברשותך, אדוני המלך," החלה האישה הצעירה לדבר, "אוכל אני לדבר עם קייסנדרה?".
"בבקשה גברתי", אמר המלך.
האישה התקרבה אל קייס והושיטה את ידה לעברה.
"אני שמחה לפגוש אותך סוף-סוף, גברת קייסנדרה, המלך סיפר לי עלייך רבות", אמרה האישה.
קייס גם הושיטה את ידה לעבר האישה ושתיהן לחצו ידיים, "מעניין אם סיפר לך את הכול", אמרה קייס.
"שמי הוא ליבאסי, ואני נזירה ממנזר הנבדלים, אני באתי בתור שליחה של אב המנזר אל המלך".
מנזר הנבדלים היה מנזר בהר טוראט הגבוה שבמערב הממלכה.
המנזר היה מחולק לארבע מסדרים בצבעים שונים:
הראשון והחשוב מכולם היה המסדר הלבן, העוסקים בלימוד קריאת הכוכבים, וממנו היה נבחר אב המנזר בדמוקרטיה בקרב כל חברי המסדר.
אחריו היה המסדר הזהוב, עוסק בלמידת הספרים הנסתרים והמגילות הגנוזות.
אחריו היה המסדר האדום, העוסקים במדיטציה רוב יומם וב"התחברות אל הטבע" (קייס לא ידעה מה הכוונה, וגם לא רצתה לדעת).
ואחרונים היו המסדר הכחול שעסקו ברעיית צאן ובמסעות רוחניים.
"חתיכת מסע היא עברה הנזירה הכחולה הזאת", חשבה קייס.
"קייסנדרה, שבר עולמי התרחש בעולם לפני כמה ימים," אמר סר איידס, "הגשר התפורר וחזר לעצמו".
"זה אומר לי הרבה..." אמרה קייס בציניות.
"ננסה בדרך אחרת," אמר המלך, "קייסנדרה, ראית פעם דרקונים בכל מסעותייך?".
"לא," אמרה קייס, "דרקונים לא קיימים".
"את צודקת ולא צודקת," אמר סר איידס והרים את ידו באוויר.
שוב קייס מצאה את עצמה במקום אחר, היא עמדה באוויר ולידה עמדו האנשים שהיו בחדר הביטחון.
"הביטי למטה, קייסנדרה", אמר האיש עם מדי הצבא.
קייסנדרה הביטה למטה ונבהלה, הם עפו מעל מושבה של יצורים ענקיים דמויי לטאות בצבעים שונים.
"אנחנו נמצאים במימד אחר, קייסנדרה," הסביר סר איידס, "מימד שנשלט בשלטון האש של הדרקונים".
"אבל מה זה משנה לנו?" שאלה קייס, מתחילה להתעניין, "אנחנו במימד אחר".
"הספר בו אני מחזיק נקרא ספר הגעש," אמר סר איידס, "כתוב בו שקיים גשר בין מימדי שרק אנשים מסוימים יודעים כיצד לפתוח ולסגור אותו".
"והגשר נפתח?" שאלה קייס.
"אנשים מלומדים במסדר הלבן, ביניהם ראש המסדר עצמו, צפו בחור שחור עצום שנוצר בשמים לפני כמה ימים, סערת ברקים חזקה יצאה ממנו, ותוך מספר שעות הסערה הופסקה הסערה," אמרה ליבאסי, "ראש המסדר שלח אותי במהירות אל המלך הווארד להודיע על כך".
"לפני שבועיים התקיימה מועצת הקוסמים השנתית, וקוסם אחד הודיע שמצא את הדרך לפתיחת שער, ואם נתאחד נוכל לכבוש מימד אחר, עוד שטח לממלכה", סיפר סר איידס.
"תן לי לנחש מי זה היה - קרדיס?" שאלה קייס.
"נכון," אמר סר איידס, "אחרי שהמועצה שללה את ההצעה הוא יצא מהמקום רותח מכעס".
"קרדיס פתח גשר בין מימדי לרגע, ואנחנו מאמינים שכמה יצורים מהמימד שנשלט על ידי הדרקונים - הגיעו אל המימד שלנו, בזמן סערת הברקים, מכיוון שמימד הדרקונים צמוד מאוד למימד שלנו".
"אני שונאת קסמים" אמרה שוב קייס.
הם חזרו בחזרה לחדר הביטחון, ואז קייס שאלה: "ומה אתם רוצים ממני?".
"יש לנו שקרדיס חייב לך טובה," אמר המלך, "אנחנו רוצים שתלווי את סר יאנטיק ואת גברת ליבאסי אליו, והם יטפלו בשאר - את אחראית שיצאו ויחזרו בשלום".
"אמרתם שתהיה לי בחירה שלא להסכים", טענה קייס.
"נכון, באמת שכחתי", אמר סר איידס, ובהינף יד הופיעו ליד קייס בגדיה וכל הציוד שלה, ובנוסף התגשמה דלת פתוחה לצאת אל האוויר הפתוח.
"יש לך אפשרות לעזור לנו, ויש לך אפשרות לצאת מהדלת שתוביל לשביל המגיע עד למקום בו פגשתי אותך", אמר סר איידס.
"ולמה שארצה לעזור, להסתכן בלצאת למסע ארוך ומייגע, לעצבן את קרדיס, ואולי לפגוש דרקונים?".
"כי אני סבור שתרצי לפגוש את הפורץ שלנו ולהתלוות אליו" ענה סר יאנטיק.
קייס התפלאה ואמרה "אתה מדבר על...
המשך יבוא...
תגובות יתקבלו בברכה!
תגובהתגובות