אני גדלה עם השנים,
אתה נוטה להיעלם.
משלימה עם הרגלים
והוא מתרגל לשלם.
הוא שוב שובר לה את הלב,
היא בונה .. חזק יותר.
חומה גבוהה מלבנות של כאב.
מלאכה של שנים, בשנייה גומר.
אני למדתי מטעויות,
אתה טועה כדי ללמוד.
אני אחוזה מאשליות..
שתחזור לבקש עוד.
ואם זה כל מה שיכול להיות,
שמחה, מאושרת, בהזיות.
לא יודעת מה איתך, אבל...
אני שוכחת ממך!
אני עייפה בכדי לכתוב ,
אתה כותב מעייפות.
פוקחת עיניים, לראות את הטוב..
אתה עוצם, נמנע מהזדמנות.
היית שלי , פעם.. היית.
היה לך אותי, אז .. היה לך.
שמרתי על שתיקה. וצעקת.
צעקתי אליך. שתקת.
תבין שהפכים, הם הפכים.
סופם להישבר ואז שוכחים.
תראה, לא כל פינה היא קודקוד..
כמו שכל רגש אי אפשר למדוד!
אבל בתקופה כזאת, אין יותר שמחה..
התקופה בה ...
אני שוכחת ממך!
תגובהתגובות