חלומות ילדות

מאת
ewo1
פורסם בתאריך כ"ד בתמוז תשע"ד, 22/07/2014

אני לא רוצה לספר לכם עוד סיפור מעשיות, או סיפור ביוגרפי עלי או על אדם אחר. 
אני רוצה לספר לכם סיפור על עצמכם.


זה היה כשהייתם קטנים עם חיוך קטן וצחוק מלאך, 
אתם זוכרים? 
כשהעולם עוד נראה שקט, תמים. 
איך חלמנו איך אבא מרים אותנו על הכתפיים,

ולפתע העולם היה כל-כך קטן,  ואנו כציפור מחייכים שמחים, אוהבים. 


גדלנו, העולם התחיל לקבל עיוות, טוב ורע הפכו למנת חלקנו,
הפנמנו את המחשבה שכל-כך רצו שנפנים, שאנו עצמנו חשובים מהאחר,
שהצמיחה האישית שלנו חשובה מכל. והפנמנו. 
או אולי כדי לומר גדלנו? 


גדלנו, אנו כעת בני עשרים, 
חיים את החיים שבויים בשקר של חלומות מעוותים "שרק גדולים" יכולים לחלום, ושכחנו את אותם החלומות שחלמנו על הכתפיים של אבא. 


אתם זוכרים איך התחלנו לעבוד, איך התרגשנו ביום הראשון של העבודה? 
הרגשנו שאנו עושים משהוא משמעותי, חשוב. 
אך עם זאת הרגשה של משהוא חסר. 


והבנו,
משהוא חסר,
כמו עץ גדל אך נשער עירום מהשלכת, גדלנו, השתנינו 
ושכחנו, את הטוב של האדם, את האחר, ואת עצמנו. 
הפקרנו את חלומות הילדות-החלומות האמתיים, מאחורי חומת הבגרות. 


ואנו גדולים מדי לחלומות 
אנו משכנעים את עצמנו, 
והם נשארים רק חלומות. 


ועכשיו אנו מביטים ממרחק הזמן רוצים רק לחלום ולהגשים את
חלומות הילדות להגשים את עצמנו. 


לזכר חלומות שנשכחו, 
לזכר עצמי אחר- אמיתי 
לזכר תקווה, ללא גבולות. 
לזכר חלומות הילדות.
 

תגובהתגובות