כל אישה מוכה מפחדת להכנס תחת ההגדרה הנוראית הזאת.
זה יכול לקרות לכל אחת. בכל גיל. לכל המגזרים.
את לא אשמה, את רק קרבן שנפל לידיים חייתיות. אין לזה תיקון. על כך כנראה נאמר "והמעוות לא יכול לתקון"
אישה מוכה מעדיפה לשתוק, מעדיפה לצלול עמוק לים כחול ולדמיין שזה לא קרה. אישה מוכה היא אישה שאוהבת יותר. כי אחרי שחטפה מאהוב ליבה...ונשבר לה הלב,
היא זקוקה לאהבה.
ומי האדם שיותר טוב ויכול להעניק אהבה אם לא הוא?
אז הוא מבקש סליחה ונשבע לה שוב שזה לא ייקרה. אז היא אוהבת שוב. הם אוהבים. עד הפיצוץ הבא.
וכל פעם מחדש הוא גורם לה להאמין בו שוב.
אישה מוכה נשארת. היא נשארת כי מבחינתה הגרוע מכל כבר קרה. את הגהנום היא כבר עברה.
והעולם שותק.
ממכה למכה מהשפלה להשפלה מפיוס לפיוס היא מתמכרת אליו יותר. שונאת ואוהבת בלי גבול. באותה המידה. כי כמה שהפגיעה שלו גדולה. כך הפיוס הוא גדול...
ושוב היא מתאהבת בו מחדש. רק מחפשת נקודת אור בכל החושך הזה.
אישה מוכה היא אישה שמכחישה, היא לא רוצה לקבל את האמת הכואבת, את ניפוץ החלומות, היא בטוחה שזו הפעם האחרונה. אישה מוכה.
אישה מוכה בטוחה שהביטוי הזה רחוק ממנה, בטוחה "שלה זה לא יקרה" ( כשיודעת בלב שזה כבר קרה )
אישה מוכה בטוחה שזאת רק סערה. שהיא תעבור. אישה מוכה חושבת שזה 'בקטנה'.
אישה מוכה מתביישת, מרגישה אשמה שטעתה...
היא לא יכולה להכיל את המחשבה שהיא לא ראתה את זה לפני החתונה...
בלי להבין שהיא לא אמורה לראות.
שמי שמעיז להרים יד הוא חיה.
הוא בן אדם שצריך טיפול פסיכיאטרי.
אישה מוכה שותקת.
ויש הרבה כאלה
כמוני
ששתקו. ששותקות. שיישתקו.
אישה מוכה יודעת שמלחמה שקטה יכולה להביא לשתיקה קשה יותר.
שתיקת המוות.
היא יודעת שהכל התחיל מקללה אחת קטנה
משתיקה אחת קטנה
שגדלה.
ועכשיו כבר מאוחר מידיי....
תגובהתגובות