הפח שבחדרי
כיצד זה תעז לעמוד ללא פגע,
כיצד תתייצב מול בכיי,
כיצד זה תעז, והרגע בלעת
שארית אחרונה מיופיי.
שסורק במברשת רכה,
ולוטף בכף יד אוהבת,
שנמשך בעת מריבה,
ביד ילדותית משתובבת.
שנאסף מאחור בפשטות,
יפה, ובריא, ומרשים,
ועכשיו, מפוזר ומרוט,
מונח הוא הרחק מראשי.
ומבעד למסך דמעותיי,
אראה אותך כך, מנוכר,
ואצעק בלבי ללא קול:
האם מבין אתה מהו שיער?!
מוקדש באהבה רבה לכל החסלשי"ם (חולי סרטן לשעבר) ולכל אלו שעדיין נלחמים כדי לקבל את התואר...
תגובהתגובות