ארץ אהובה

הנה מרחוק שבים הם,

מלוכלכים מאבק הדרכים.

הנה מתכופפים הם בלהט,

לנשק את אדמת הטרשים.

כל כך כפופים הם,

הצבע מפניהם אזל,

והנה בוכים הם,

מדדים על הארץ, כגוזל.

מביטה בהם הארץ באושר,

מביטה בכאב,

מה נעשה בכם בניי,עד שבא לציון הגואל?

וכמו מחלום ענו הבנים,

לנאקת הארץ האוהבת.

כאילו לא עברו עליהם

אלפיים שנות טלטלת:

אל תבכי ארץ,

אל תייללי אדמה.

הנה חזרנו עכשיו, הבנים,

להפריח את השממה.

אוהבים אותך ארץ ישראל!