כחומר ביד היוצר, כן אנו נראים בידי היצר, ועל כך ליבנו מצר.
ניסינו למשול ולא ליפול, אך כבר טיפחנו יצרינו לכל יכול, ועלינו פצח הוא במחול.
חשבנו עצמינו לגיבורים, לאנשים שעל דגלם באדיקות שומרים,
גילינו עצמינו ריקים ופוחזים שלדגלם בזים וזמנם מבזבזים,
חשבנו לצמוח לפרוח ולגדול, מצאנו פנינו תומנים עמוק בחול.
דימינו על עצמינו פתחנו אשליות, מצאנו עצמינו שקועים בהזיות,
גילינו אפסיותנו לבושתנו וכלמתנו, האם לעד אבדה תקוותנו?...
תגובהתגובות