אתה זוכר?
את אותה הפעם
שלא הנחתי לך לומר---
ואבנים של שתיקה נפלו בינינו.
רק ידינו האחוזות
נלכדו תחתן.
אתה שומע?
זעקותי אילמות
תחת משאן
של אבני הבדידות,
שרק דמותך בזכרוני
מחייה אותן.
אתה יודע?
יש בי אבנים של כאב
והן חופרות בי עם הזמן.
והן קובעות להן מקום בליבי
וחונקות את נשמת חיי,
ורק ידך המושכת
מחייה אותי.
תגובהתגובות