הנווד

נודד,רדוף שפוף 

פצוע אורח ,אפוף

צעדיו זעירים וחלושים,

בנעליו ניגפות האבנים

ברקים מעליו חרשו ,

רעמים כסופים געשו,

מצוקי תבל כרעו ראשם,

אל מול פניו הדוויות-עשן

ליבו באיטיות פעם ,

גרונו שתת דמעת העם,

דמו תסס בדמעה קלושה,

ישותו מלאה בקשה

כי מול מפניו הגיח

ניצוץ תועה ברוח

גסס האור באפילה,

נהר בחום נעלה

עיתים ניעור,

או נעלם בשחור

אך זוהרו גדוש אורה

וכדורו שופך נהרה

והנווד , גללו עיניו ,

סבלו נשמט לפניו

אי גרגר פדות ויום חמלה

פניו פצו מן הזוהמה 

נפשו כמהה אל האור ,

רוחו חתרה אל הטהור,

תקוותו גלשה אלי גדה

ותשוקתו הדהדה

החזק במשוכה "ישועתך"

אל תרף מגאולתך

לפת בכפותיך הדוויות 

את האש ,את התקוות

השלך למרגלותיך את כל הרעות

הכאבים, התשישות ,השממות

הכנס הלהבה בליבך ,ברוחך

וצא לשביל, דרכך!