בידי אוחז זר, בכיסי הטבעת,
בבטני מליוני פרפרים.
המולת הרחוב בקושי נשמעת,
וכולם לי נראים כה זרים.
לבי מדלג, ידי קצת רועדת
מתרגש כמו עוד לא ראיתיך.
נפשי בשירה ושמחה מרקדת,
והרוק בפי כה סמיך.
חמימות בלחיי נעימה ומורגשת
מגלה לי שאת כבר קרובה.
מחפש את פניך - גם את מתרגשת?
האם אשמח למשמע התשובה?
מביט סביב, אל תוך ים אנשים
כל כולי מתומצת במבט.
בליבי חששות נובטים, רוחשים
אבל, לבסוף
הנה את.
תגובהתגובות