הם הופיעו פתאום, כאילו משום מקום.
היו כאלה קטנים.
גם השתילים היו קטנים אבל חי מול צומח.
אז בחרנו בחיים.
לא כולם שרדו. האוכל נגמר מהר, אבל אנחנו לא התייאשנו. את מי שנשאר העברנו למנה הבאה.
וכך משתיל לשתיל, נבחרו החיים.
ומשניים, שהיו בראשית חמישה,
נותר אחד. טיפחנו אותו. האכלנו.
אמרנו לו, "אתה תגדל".
חששנו שמרוב יופיו הטבע יבלע אותו,
ויום אחד הוא נעלם.
האמת שהיה נראה שאיבד עניין באוכל.
חזרנו לטפח את השתילים שננגסו,
לעולם לא נבין את סודות הטבע.
וכשהתזתי טיפות מים להחיות את הגינה
אז נפלת
ונגלית אליי בהוד יופיך.
וכך, כשעוד לא ידעת לעוף, זחלת לכיווני, וטיפסת על ידי.
את כנפיך פתחת וסגרת, וממשב רוח נפלת.
וכשיצאתי לדרך, עף איתי יצור יפהפה.
עפת, עפת אל המרחב הפתוח
כי נולדת להיות חופשי.
סוד ממלכת הקסם.
(סיפור אמיתי)
תגובהתגובות