בס"ד לק"י
שמעון הצדיק, מאחרוני אנשי כנסת הגדולה (בערך אמצע תקופת בית שני), אומר בפתיחת מסכת המוסר וההנהגה היהודית, מסכת אבות, ש: "על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". אם נשווה בקצרה את דברי שמעון הצדיק לדברי רבן שמעון בן גמליאל הסמוכים והדומים לו (משנה י"ח), נבין ששמעון הצדיק מדבר על עמידת העולם מבחינה רוחנית-מוסרית, ואילו רבן שמעון בן גמליאל מכוון את דבריו לקיום העולם ברמה הגשמית-אלמנטארית.
מכך ניתן ללמוד, שעולמו הרוחני של היהודי לעולם אינו יכול לעמוד על דבר אחד. ה' אחד, וכל השאר באים בקבוצות. אם אלו האבות ומנהיגי האומה, ואם אלו בסיסיהם ועמודיהם של פרטי האומה. שלושת העמודים, היוצרים בסיס חזק ואיתן, מורכבים משלושה "איברים" עיקריים- מוח, לב וידיים. דרך איברים אלו, ניתן גם
להשליך על עמודי העולם. המוח, כידוע, שולט על הלב וגם על הידיים. יוצא מכאן שהתורה גורמת לעבודה
(שהיא תפילה, על פי חלק מהפירושים), וכן גם לגמילות חסדים. אם כך, למה לא אמר שמעון הצדיק "כל
העולם כולו אין עומד אלא על התורה בלבד"? שהרי הכול נובע ממנה.
ושוב נחזור אל איברי הגוף. המוח מפעיל את הגוף, אך ללא הגוף הוא כמעט חסר חשיבות. כל עוד אין ביטוי
מעשי להוראות המוח, אין להוראותיו כל משמעות וכך גם במשנה. אם אין לתורה את הביטוי המעשי, בין בלב
ובין בידיים, הרי היא חשובה כמתה, חלילה וחס. וזהו מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל, משנה אחת לפני
משנה י"ח (יש מחלוקת במפרשים אם זה אכן הוא, אך לא ניכנס אליה): "ולא המדרש עיקר אלא המעשה".
אם אין למדרש ביטוי במעשה הוא בטל. נמצא, מה שמקיים את המדרש הוא המעשה, "גדול תלמוד שמביא
לידי מעשה", אך תלמוד שאינו מביא למעשה, איזה שווי יש בו?
דבר נוסף. השפעת המוח על הלב ועל הידיים היא השפעה שונה. ללב יש ישות משל עצמו. יש מחשבת הלב, הלב רוצה וחושק. יש מלחמה סמויה בין המוח ללב. לולא כל אחד מהם, הגוף מת (מה שאין כן בידיים).
כשהמוח שולט על הלב, הסדר קיים בעולם, וכשלא, אוי לאדם ואוי לגורלו... אך כשאין לב בכלל אזי הגוף,
ובכללו המוח מת. המוח זקוק ללב, והלב זקוק למוח. ואף כאן ניתן להשליך זאת על דברי שמעון הצדיק, בעניין תורה ותפילה. וכבר כתב החזו"א באיגרותיו, כי התורה מעצימה את התפילה והתפילה את התורה (וכן בתורה
א' בליקוטי מוהר"ן). ושליטת המוח על הידיים? כשהתורה מובילה לידי מעשה גם על פני השטח ממש, ולא רק בלבב פנימה. שליטת המוח על הלב מסמלת את שליטת האדם על עצמו פנימה, ושליטת המוח על הידיים, מסמלת את שליטת האדם על המעשים.
זהו הבסיס לעולמו של היהודי, ומה שמעמידו על תילו. כשהוא שולט על הפנים ועל החוץ, על הרצונות והמעשים, אז הוא שלם ועומד. כשהתורה שולטת ומביאה לידי תפילה וגמילות חסדים, אז הוא שלם. לא כשהוא עושה
זאת מדעת עצמו. שלמות עולמו היא רק כאשר כל מעשיו, מחשבותיו ורצונותיו נובעים מהתורה הקדושה.
"בן בג בג אומר הפוך בה והפך בה והגי בה דכולא בה ובה תחזי סיב ובלי בה ומינה לא תזוז שאין לך מידה
טובה יותר ממנה" (אבות, ה', כ"א)
תגובהתגובות