אקרא ארץ
לפיסת אדמה
לעמקים
לסלעים
לגאיות
לנחלים.
ארצות רבות ישנן.
אך המולדת אחת היא.
ומולדת אקרא
לאותה ארץ
בה הילכו אבות
קדושי אומה
ממנה יצאו בנים לגלות
כאשר שפתותיהם לא פוסקות למלמל
לשנה הבאה בירושלים.
לארץ
שם ניחם נביא אוהב עמו
והעם מלא סבל ומכאוב
אך תפילתו- תחיית המולדת.
לארץ
עליה נשפך דם טהורים
בהגינם על רגבי אדמתה
וממנה צמחו ירוקי עד.
לארץ
בה כל אבן
צובטת,
כואבת,
מזכירה.
ארץ שנחליה
מלאים בדמעות
של צער, של שמחה.
ארץ
בה ילדים וילדות
רצים על חולותיה
משתובבים
ומשחקיהם מלאי תקווה.
ארץ
אשר נשיקות
בצבעי כחול לבן
מכסים את שמיה.
ובארץ מולדתי
אתקע יתד.
אניף דגל.
אשא נור
תגובהתגובות