ייחוד לשון הקודש

בחסדי השם יתברך!

ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ר' יוחנן ור' לעזר, אחד אמר: שהיו מדברים בשבעים לשון, אחר אמר: שהיו מדברים בלשון יחידו של עולם בלשון הקודש. לפי הדעה הראשונה, דברים אחדים המה שבעים לשון. אולם לפי הדעה השניה, מדוע שפה אחת ודברים אחדים היא היא לשון הקודש?

א"ר יונתן דבית גוברין: ארבעה לשונות נאים שישתמש בהם העולם ואלו הן: יווני לזמר, רומאי לקרב, ארמי לקינה ועברי לדיבור. למה ר' יונתן דבית גוברין התכוון? ליוונית הומרית או שמא ליוונית של אטיקה, ואולי בכלל ליוונית דורית או ליוונית יונית? לאיזה רומאית התכוון? לרומאית ספרותית או לרומאית מדוברת? ומה באשר לארמית? ארמית בבלית או ארמית סורסית או ארמית סורית? אהא! לפחות לאיזו עברית התכוון אנו יודעים: עברית יש רק אחת.

במגילת אסתר שלח אחשורוש את אשר ציוה מרדכי אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו ואל היהודים ככתבם וכלשונם. מדוע נדרש ההבדל? אצל הגויים האחדות איננה אמיתית כי היא אחדות תחת שלטון מלך בשר ודם. לכן, יש הבדל בין השפה הכתובה, שפת המדינה, לבין לשונות הדיבור השונות במדינה. ואילו אצל היהודים ישנה אחדות אמיתית מקבלת עול מלכותו של השם יתברך והלשון הכתובה היא היא הלשון המדוברת.

רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב ואין אנו יודעים איזה מהם חביבים? אלא ממה שכתוב כי כל פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, זאת אומרת דברים שבפה חביבין.

לשון הקודש היא הלשון בה דיברו אבותינו אברהם יצחק ויעקב עם הקב"ה, הלשון בה דיבר משה רבינו עם השם יתברך ובה קיבל תורה מסיני, הלשון בה הורה משה רבינו את עם ישראל, הלשון בה הנהיגו יהושע והשופטים את עם ישראל, הלשון בה הומלכו מלכים ובה נתנבאו נביאים, הלשון בה לימדו תורה הכהנים ובה שרו הלווים בבית המקדש, הלשון בה ייסדו אנשי הכנסת הגדולה את תפלת שמונה־עשרה, הלשון בה שיננו משנה התנאים, הלשון שעמלו להבינה האמוראים, הלשון בה התפייטו הפייטנים, הלשון אותה חקרו ולמדו המדקדקים והמפרשים, הלשון בה פסקו הלכה גאונים וראשונים עד אחרונים, והלשון בה דיברנו ונדבר מתקופת האבות עד לתקופת המלוכה, מתקופת המלוכה עד לגולה, מהגולה עד לגאולה, ומהגאולה ועד עולם.

אמר הקב"ה למשה רבינו בפרשת קדושים: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו. הדיבור הקדוש הוא הוא היסוד לקדושה. לשון הקודש היא שפה אחת ודברים אחדים, שהדיבור בלשון הקודש מתקדש ורק בלשון הקודש אפשר לדבר מנשמה לנשמה.

מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל־פה. אמר לו: שבכתב אני מאמינך, ושבעל פה איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער זו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל , גיירו. יום ראשון אמר לו: א"ב, ג"ד. למחרת הפך לו. אמר לו: והרי אתמול לא אמרת לי כך. אמר לו: לא עלי אתה סומך? אף שבעל־פה סמוך עלי.