השבת יקראו בתורה בבתי הכנסת את פרשת השבוע 'שלח'.
פרשת 'שלח' עוסקת בעיקרה בסיפור חטא המרגלים אשר גרם לעם ישראל להישאר 40 שנה במדבר בטרם בואם לארץ ישראל.
משה רבינו שלח 12 מרגלים נציגי 12 השבטים, לארץ ישראל, לבדוק אותה, ולראות כיצד ניתן לכובשה. המרגלים סיירו בארץ 40 יום, ובסוף הוציאו את דיבת הארץ רעה וערערו על עצם ציווי ה' לעלות לארץ. הם יצאו בכ"ט סיון ממחנה ישראל, ושבו בט' באב. כשבאו וסיפרו לעם על הענקים שראו בארץ, ושאין סיכוי להלחם בהם, בכה העם כולו, ומובא בתלמוד מסכת תענית, שבאותה שעה שהעם בכה אמר הקב"ה "אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות'. ואכן יום תשעה באב הפך ליום של חורבן לאומי בו חרבו שני בתי המקדש.
מתוך 12 המרגלים היו רק שנים שנשארו נאמנים לה' והאמינו בו כי בידו הכוח לתת לעם ישראל את ארץ ישראל, אלו יהושע וכלב, נציגי השבטים, אפרים ויהודה. יהושע זכה להיות מנהיג עם ישראל אחרי משה רבינו, ולהכניס את ישראל לארץ. וכלב בן יפונה זכה לקבל את נחלתו בעיר חברון סמוך לקברי האבות. 40 שנה נגזר על עם ישראל שיישאר במדבר, ורק הדור החדש שהיה פחות מגיל עשרים זכה להיכנס לארץ.
הסברים רבים נאמרו לחטא המרגלים, להבין כיצד גדולי ישראל וראשיו חטאו ולא רצו לעלות לארץ ישראל כפי רצון ה'. אחד ההסברים הוא שבני ישראל במדבר היו מונהגים בהנהגה רוחנית, ניסית, על טבעית. מוקפים בעמוד אש וענן, ומושגחים ישירות בידי ההשגחה העליונה. ובבואם לארץ היה עליהם להתמודד עם קשיי הטבע, מלחמות, חקלאות, עמידה בפני תרבויות זרות. וחששו מכך ולכן לא רצו לעלות לארץ. אך באמת רצון ה' הוא שעם ישראל ייכנס לארץ ויבנה אותה בדרכי הטבע, ויתמודד במציאות עם הקשיים שישנם והתורה תיושם במציאות הממשית של ארץ עם ומדינה, ורק כך יוכל עם ישראל לתקן את העולם במלכות שדי.
בהמשך הפרשה מיד בסמיכות לחטא המרגלים מובאים מצוות הנוהגות רק בארץ, כנסכים למזבח, והפרשת חלה, ומסביר רש"י כי אחרי שעם ישראל נענש להישאר 40 שנה במדבר, חששו בני ישראל שיותר לא יזכו לארץ, על כן הכתוב בישרם שיבוא מועד שכן יעלו לארץ ויקיימו את המצוות התלויות בה.
התיקון לחטא המרגלים לדורות הוא בהגברת אהבת ארץ ישראל בסיפור שבחה ומעלותיה, ובהגברת שאיפת הבניין הלאומי של העם בארצו, במסירות אליה ובבניינה ובתקומתה. ובחיבור השלם שבין העם לארצו, יזכה העם לתיקון מלא של החטא, ולבוא הגאולה השלמה שתבוא במהרה בימינו.