השבת יקראו בתורה בבתי הכנסת את פרשת השבוע 'פנחס'.
פרשת פנחס, עוסקת בתחילתה בקנאותו של פנחס לשם ה', כשראה את הנשיא משבט שמעון, זמרי בן סלוא חוטא לעיני העדה, הרגו, ובזה השיב את חמת ה' מעל בני ישראל והפסיק את המגיפה, והקב"ה הבטיחו 'הנני נותן לו את בריתי שלום'. פנחס קינא לשם ה' ובכך הביא שלום לישראל, וזהו כוחם של המקנאים לשם שמים שפועלים מאהבת ה', ומשיבים את המצב לתיקונו, וגורמים בזה טובה וברכה לעולם.
בהמשך הפרשה, מכין משה רבנו את יהושע להיות מנהיג העם שיכניס את עם ישראל לארץ, שהרי ממשה רבינו נמנעה הכניסה בשל חטא מי מריבה. לאחר מכן מופיעה פרשת קרבנות המועדים, החל מקרבן התמיד שהיה מוקרב בכל יום במקדש בבקר ובבן הערביים (לפני השקיעה). ואחריו קרבן מוסף של השבת ואחריו קרבן מוסף של ראש חודש, ולאחריהם קרבנות המוספים של החגים לפי הסדר של השנה בלוח העברי היינו מחג הפסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות כשהסדר הוא לפי התדירות, כל יום, שבת ראש חודש וכו'.
פרשיית הקרבנות מוזכרת כאן כחלק מהכנת העם לכניסה לארץ שהרי כשיעלה עם ישראל לירושלים ויבנה בה את בית המקדש יחולו כל מצוות הקרבנות.
פרשת הקרבנות מתאימה בייחוד לימים אלו, ימי בין המצרים, שבהם מתייחד העם עם זיכרון בית המקדש, ובימים אלו ראוי לחזק את הרצון והתשוקה לבניין המקדש
יה"ר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונחזור להקריב תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם