השבת יקראו בתורה בבתי הכנסת את פרשת השבוע 'ואתחנן'.
פרשת 'ואתחנן' עוסקת בתחילתה בתפילתו של משה רבנו להיכנס לארץ ישראל. משה רבנו לא זכה להיכנס לארץ ישראל, ורק זכה לראות את הארץ.
בהמשך הפרשה, מזכיר משה רבנו לעם ישראל את מעמד הר סיני והאזהרה לזכור את התורה ואת הברית עם ה'. וכן שחלילה אם עם ישראל יעזבו את דרך ד' וילכו לעבוד עבודה זרה, יגלו מהארץ, וכפי שאכן קרה בחורבן. בסופו של דבר מבטיחה התורה שעם ישראל ישוב מגלותו ויבקש את ה', וישוב וישמע בקול ה'.
בהמשך הפרשה, מתואר המעמד הגדול מעמד הר סיני בו שמע עם ישראל את עשרת הדברות מפי אלקים חיים. "פנים בפנים". בפרשתנו מוזכר 'שמור את יום השבת לקדשו' לעומת עשרת הדברות בספר שמות שם מוזכר 'זכור את יום השבת לקדשו' וחז"ל דרשו 'זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו', כי באמת רק על ידי שניהם מופיעה קדושת השבת, על ידי שמירת השבת בכל דקדוקיה והלכותיה וההימנעות מל"ט מלאכות האסורות בשבת, ועל ידי זכירת השבת בקידוש, מגיעים אל קדושת ומעלת השבת. ספר דברים שהוא מפי משה רבנו ונאמר בשפה הקרובה יותר לדרגת אנוש, נכתב 'שמור' שדווקא על ידי 'השמור' הקרוב לאדם זוכה הוא להגיע את מעלת 'הזכור'.
בסוף הפרשה מופיעה פרשת קריאת שמע, בפסוק 'שמע ישראל ה' אלקנו ה' אחד' שמבטאת את עיקר אמונת ישראל, שאומרים אותה בכל יום פעמיים ביום, ובה מקבלים עול מלכות שמים ומכריזים על ייחוד השם, ועל אמונה זו מסרו נפשם עם ישראל בכל הדורות. וכן האזהרה לבני ישראל בכניסתם לארץ ללכת בדרך ה', ולשמור את מצוות ה' ובזכות זאת יזכו 'לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה".
השבת נקראת גם 'שבת נחמו' על שם הפסוק בהפטרה, 'נחמו נחמו עמי', משום שבשבת זו שאחרי תשעה באב, מתחילים להפטיר בשבע הפטרות של נחמה, וכבר הובטחו ישראל שיגאלו בסוף גלותן, וירושלים תיבנה מחדש ותיכונן וכפי שזכינו לראות את תחילת בניינה בדורינו עד שתגיע לשיא מעלתה בבניין בית המקדש במהרה.