השבת יקראו בתורה בבתי הכנסת את פרשת השבוע 'פנחס'
פרשת 'פנחס' עוסקת בתחילתה בשכרו הגדול של פנחס בעקבות מעשה קנאותו שהרג את זמרי בן סלוא הנשיא משבט שמעון שחטא עם המדינית. בכך שקינא לשם ה' עצר את המגיפה מעל בני ישראל וזכה לכהונה לו ולזרעו אחריו. אחר כך מונה התורה את עם ישראל להראות חיבתן של ישראל לפני הקב"ה, ומשנה התורה את שמות האנשים 'חנוך' משפחת 'החנוכי' עם אותיות ה' וי' שאלו אותיות שם ה' שבזה מעיד הקב"ה על בני ישראל שהינם קדושים ומיוחסים לאבותיהם, וגם במצרים שמרו על עצמם מפני התבוללות.
לאחר מכן שאלו בנות צלפחד על הנחלה שהייתה לאביהן שהואיל ואין לו בנים, מי יזכה בנחלה? ומשה משיב להן על פי ה' שאם אין בן הבת יורשת, ואם אין בת, יורשים אחי האב, ואם אין אחים לאב, זוכים דודי האב, ואם אין דודים, יורש שאר המשפחה הקרוב ביותר. ומכאן נלמדו הלכות ירושה ונחלות בתורה.
בהמשך הפרשה כשיודע משה שהסתיים תפקידו, הוא דואג מי ימשיך אחריו בהנהגת עם ישראל והקב"ה מצווה אותו למנות את יהושע בן נון, תלמידו ושמשו, להיות מנהיגם של ישראל, ודווקא לעיניהם הוא סומך את ידיו עליו שידעו הכל שיהושע הוא הוא הממשיך של משה רבנו.
בסופה של הפרשה, מופיעים ענייני הקרבנות, התורה מתארת את מצוות הקרבנות בכל ימות השנה, בכל יום הקריבו במקדש תמיד בבקר ותמיד בין הערבים, ובשבת הקריבו שני כבשים (כעניין לחם משנה ששבת כל דבריה בשנים), ובראש חודש, ובמועדים הקריבו קרבנות מוסף המיוחדים לחגים לבד מקרבן התמיד. והתורה מונה את הימים המקודשים כסדר שלהם, שבת, שמקודשת מכל הזמנים, ראש חודש שתדיר ביחס לכל החגים, ואחר כך החגים כסדרם, פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור וסוכות. הקרבנות במקדש היו מקשרים את עם ישראל אל הקב"ה ומאפשרים את הופעת השפע הרוחני האלקי על בני ישראל.