השבת יקראו בתורה בבתי הכנסת את פרשת השבוע 'נצבים וילך'.
פרשיות נצבים וילך הם שתי פרשיות מחוברות מהפרשיות האחרונות שבסוף חומש דברים, העוסקות בפרידת משה מן העם, ואזהרות אחרונות שמשה רבנו מזהיר ומזרז את העם לפני מותו.
פרשת נצבים פותחת במילים 'אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלקיכם' ומסבירים שהמילה היום מוסבת גם על יום הדין יום ראש השנה שבו כל אדם ואדם עובר בדין לפני בורא עולם. וכריתת הברית הייתה עם עם ישראל שבאותו הדור ועם כל הדורות העתידים להיות כפי שנאמר: "לא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום".
בפרשת נצבים מופיעה גם מצוות התשובה, בפרק ל' פס' א' ב' 'והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך וגו'. ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" הרי שעם ישראל לאחר שיגלה מן הארץ ויעברו עליו צרות וייסורים ייתן דעתו ויתבונן מה גרם לו כל זאת, ויגיע למסקנה שהגלות והצרות הגיעו משום שעזב את דרך ה' ואז ישוב בתשובה אל ה'. וזוהי ההבטחה לדורות שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן.
ובהמשך הפרשה פרק ל' פס' יא כתוב "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא...כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו" הרמב"ן מסביר שהמצווה הזאת מוסבת בפרט על התשובה, ומצוות התשובה קרובה לאדם. ויש שמסבירים שמצוות התשובה קלה לאדם שהרי רק מתוודה בפיו 'בפיך', ומתחרט בלבו 'בלבבך' ובכך מקיים את התשובה.
בסופה של פרשת נצבים, אומרת התורה לישראל שיש להם שתי דרכים 'החיים והטוב ואת המוות והרע' והמלצת הקב"ה 'ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך' שזהו רצון ה' שנשוב בתשובה שלמה לפניו ונזכה לשלמות החיים הנצחיים.
בפרשת 'וילך' משה מודיע ליהושע בן נון שהוא ממשיכו ומחזקו לעיני כל העם שיצליח במשימת כיבוש הארץ, והתורה מתארת את הצרות שיקרו אחרי פטירת משה רבנו "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ", ונשאלת השאלה כיצד יש בחירה לישראל אם כבר נכתב ומתואר שיחטאו ויבואו עליהם גלויות וייסורים, וזוהי אחת משאלות האמונה הגדולות, שאלת הידיעה והבחירה, והרמב"ם בהל' תשובה פרק ה' מסביר שאכן אלו מושגים שמעל שכל האדם, אך עלינו לדעת שיש בחירה חפשית, ולישראל הייתה בחירה חפשית והם ברצונם חטאו והם גרמו לעצמם את הגלות והייסורים והקב"ה מראש ידע מה עתיד להיות.
שבת זו שבת אחרונה של השנה, יש בכוחה לחתום את השנה לטובה, ולהעלות את שבתות השנה, והיא השבת האחרונה שקודם השנה החדשה.