השבת יקראו בתורה בבתי הכנסת את פרשת השבוע 'במדבר'.
פרשת 'במדבר' עוסקת בחניית בני ישראל במדבר, כיצד חנו מסביב למשכן, במזרח שבטים יהודה יששכר וזבולון (בני לאה), ובדרום: השבטים ראובן שמעון וגד (בני לאה וגד בכור בלהה שפחת לאה). במערב: אפרים ומנשה ובנימין (בני רחל) ובצפון: דן נפתלי ואשר (בני השפחות). הלוויים חנו מסביב למשכן וסביב להם בני ישראל. יש משמעות רוחנית לכל מקום שבו חנה שבט מסוים, למשל המזרח מסמל את מקום ההנהגה, ושם חנה שבט יהודה שהם המלכים, ושבט יששכר שהם הדיינים ושבט זבולון שהם המפרנסים של יששכר. ובדרום חנו בני לאה שמסמלים את החלק היותר רוחני בעם ישראל שכל הרוצה להחכים ידרים כמו שבט שמעון שממנו יצאו מלמדי תינוקות לכל ישראל. במערב חנו בני רחל, אפרים ומנשה ובנימין, שהם מבטאים את הופעת הקדושה בצד הגשמי. ובצפון שמסמל יותר את החומר כפי שאמרו 'כל הרוצה להעשיר יצפין', חנו בני השפחות. וכך חנה כל שבט איש על מחנהו ואיש על דגלו והשכינה שרתה בתוכם. כן נמנו בני ישראל בפרשתנו ומנו כשישים ריבוא.
מניית בני ישראל מורה על חשיבותם ומעלתם שהם ראש לעמים כולם, והקב"ה מנאם לאחר שיצאו ממצרים, נמנו כל אלו שמגיל עשרים ומעלה יוצאי צבא שהרי עם ישראל עומד להיכנס לארץ, ואלו היו אנשי הצבא המוכנים למצוות כיבוש הארץ. לעומתם שבט לוי שנבדל מבני ישראל לעבוד את ה' בבית המקדש נמנה בפני עצמו מגיל חודש ומעלה, שכן מניית שבט לוי היא לפי היכנסם לקדושה, ולאחר 30 יום שהתינוק יוצא מתורת נפל, יכולים למנותו לקדושת שבט לוי.
סמיכות פרשה זו בכל שנה לפני מתן תורה, רומזת לכך שבשביל לקבל את התורה ,צריך עם ישראל להיות בשלמותו, איש על מחנהו ואיש על דגלו, וכל השבטים וכל החוגים והעדות מקבלים זה את זה ונותנים זה לזה, וכך מגיעה כל האומה לידי שלמותה. הבסיס לקבלת התורה הוא אחדות ישראל, כנאמר" ויחן שם ישראל כנגד ההר" - כאיש אחד בלב אחד. וכן רומזת סמיכות פרשה זו למתן תורה, שכשם שהמדבר הוא הפקר לכל, כן האדם צריך להיות בענווה והתבטלות כלפי התורה וכך יכול לזכות לה.