השבת יקראו בתורה בבתי הכנסת את פרשת השבוע 'כי תבוא'
פרשת 'כי תבוא' עוסקת בתחילתה במצוות הביכורים.כל אדם מישראל מביא את הפירות הראשונים שהבשילו בשדה, ומעלה אותם לבית המקדש ונותנם לכהן, ואחר כך אומר נוסח וידוי מיוחד של הודאה לה' על כל הטוב אשר גמל עמנו מיציאת מצרים ועד היום. במצוות הביכורים לומדים על ערך הכרת הטוב וכמה שיש להודות לא רק על הטוב שאנו מקבלים כעת בהווה, אלא גם על הטוב שקיבלנו בעבר ובמשך כל ימי חיינו. מצוות הביכורים הייתה נוהגת מחג השבועות ועד חג סוכות, ומחג סוכות ועד החנוכה היו מביאים ביכורים אך בלא לומר את הוידוי. הפסוקים שנאמרים במקרא הביכורים אנו אומרים פעם בשנה ב'הגדה של פסח' שגם שם מודים אנו לבורא עולם על חסדיו שעשה עמנו בהוציאו אותנו ממצרים לחרות עולם.
בהמשך הפרשה, עוסקת התורה במצוות ביעור תרומות ומעשרות, שהאדם יפקח על ענייניו ומעשיו ויראה שהפריש כל מה שנדרש לטובת הכהנים הלוויים והעניים. ולאחר מכן מתואר הקשר המיוחד בין ישראל והקב"ה שישראל משבחים ומייחדים את הקב"ה והקב"ה משבח ומייחד את ישראל להיות מעל כל גויי הארץ.
התורה עוד מצווה שעם כניסתם של ישראל לארץ יאמרו את הברכות והקללות בהר עיבל ובהר גריזים כנגד 12 שבטי ישראל, שידעו ישראל כולם כי רק בקיום התורה, יוכלו לנחול את הארץ ולחיות חיים טובים בעולם הזה שמביאים לחיי עולם הבא.
בסוף הפרשה מופיעה פרשת התוכחה 'הברכות והקללות', ומוסבר בתלמוד מסכת מגילה כי הסיבה שקוראים בתורה את התוכחה דווקא בסמוך לראש השנה, היא "כדי שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה". בתוך התוכחה רמוזה הוראה חשובה לישראל בעבודת ה' ואשר היא השורש לכל הצרות שבאו עליהם, והיא 'תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב", משום שישראל לא עבדו את ד' בשמחה, ממילא עזבו את עבודתו והלכו לעבוד אלהים אחרים, ומתוך זה הגיעו כל הצרות והפרענויות עד הגלות הארוכה והקשה. והתיקון הוא לחזור לעבודת ה' מתוך שמחה, ולהשתמש בכוחות החיים לעבודתו, וממילא נתברך ממנו יתברך בחיים טובים ובתנאים טובים שיאפשרו את המצב האידיאלי של 'יצו ד' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך וברכך בארץ אשר ד' אלקיך נותן לך" וכן יתקיים "ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת ולהיות עם קדוש לד' אלקיך כאשר דיבר" (פרשתנו דברים כו, יט, וכח, ח'), נזכה בעזרת ה' למלוא הברכה והשראת השכינה בתוכנו.