השבת יקראו בתורה את פרשת השבוע 'תצווה'.
פרשת 'תצווה' עוסקת בהמשך תיאור הכנת המשכן בבגדים המיוחדים שנעשו עבור עובדיו הכהנים, בבגדי הכהן הגדול אשר לבש שמונה בגדים, חושן איפוד, מעיל וציץ, בנוסף לבגדי הכהן הרגיל: כתונת מכנסים מצנפת (כובע) ואבנט. וכן במצוות הדלקת המנורה שהוטלה על הכהן הגדול, שהיה מדליק את המנורה בכל יום במקדש.
הכהנים כעובדי ד' נצטוו ללכת בבגדים שמכבדים ומפארים את עבודתם, ומכאן רואים את חשיבות היופי החיצוני כשהוא בא למטרה של קדושה, המשכן אשר משמש מקום עבודת ה' בכל שלמותה, היה בו שיא הפאר וההדר, כיוון ששם הכל היה לכבוד ה', ובמקום המשכן ראוי שיהיה הכל בשיא הפאר והיופי וההדר. מטרת הקדושה בעולם אינה רק להיות במקום רוחני עליון שאינו מגיע לעולם הזה, אלא להפך להיות מופיע בעולם הזה בכל צבעיו וגווניו ושפע ענייניו, ובכך לחבר את המציאות החמרית לקדושה, ואת העולם אל מקורו. במשכן באו לידי ביטוי כל מלאכות העולם, וכל סוגי יופי שהיו בעולם, ובמשכן התעלו כוחות היצירה והאומנות לתכלית ייעודם, לשמש את ה' במשכן.
השבת היא גם 'שבת זכור' שכן קוראים בה בתורה את פרשת 'זכור את אשר עשה לך עמלק', לזכור את איבתו ואת המצווה הגדולה למחות את עמלק מתחת השמים, וכל שנה אנו קוראים פרשיה זו לפני חג הפורים שבו ניסה המן מזרע עמלק לכלותינו והקב"ה ברוב רחמיו הצילנו מידיו, וסופו שתלו אותו ואת בניו על העץ.
פורים יחל מיד במוצאי שבת עם קריאת המגילה, והמשכו לערי הפרזים (כמעט כל הארץ לבד מירושלים), ביום ראשון במצוות קריאת המגילה בשחרית, משלוח מנות ומתנות לאביונים ומצוות המשתה. ובירושלים יחל פורים ביום ראשון בערב, ויימשך ביום שני למחרתו, באותם המצוות. פורים התייחד מכל הימים טובים במצוות שתיית היין שבו, שכן הנס בפורים נעשה על ידי משתאות היין וזכר לנס אנו נוהגים לשתות יין, וכשישראל הקדושים שותים יין, מתקיים בהם 'נכנס יין יצא סוד' ומגלים הם את פנימיותם הטובה ושופעים בדברי תורה, ומגלים כי כל מהותם להיות קודש לד', ולהיות מופת לכל העמים.