השבת יקראו בתורה את פרשת השבוע 'במדבר'.
פרשת 'במדבר' היא הפרשה הראשונה הפותחת את חומש במדבר, העוסק בקורות ישראל בהיותם במדבר ארבעים שנה קודם בואם לארץ ישראל. פרשת במדבר מתארת את מניין בני ישראל כמה היו לכל שבט ושבט, וכמה היו כל ישראל, ופרשה זו נקראת תמיד קודם חג השבועות חג מתן תורה, להראות על מעלתם של ישראל, שמונים אותם משום חשיבותם, ודווקא להם ניתנה התורה.
הפרשה מתארת איך היה סדר חנייתם של בני ישראל, במרכז המשכן, מקום השכינה, מסביב להם מחנה לויה, ומסביב להם מחנה ישראל. ובכל צד של המחנה חנו 3 שבטים, כשכל שבט ושבט חונה במקומו, במקום המתאים לו לפי מהותו וייעודו. במזרח היו חונים השבטים יהודה יששכר וזבולון, המזרח מסמל את תחילת האור בעולם, את כח ההנהגה, ואכן חנו שם שבט יהודה שממנו יצאו המלכים שבט יששכר שממנו יצאו הדיינים, ושבט זבולון שתמיד מצטרף לשבט יששכר.
במחנה דרום חנו השבטים ראובן שמעון וגד, הדרום מסמל יותר כיוון רוחני כמו המנורה במשכן שהייתה בדרום, וארובן ושמעון בני לאה מסמלים את הכח הרוחני, משמעון יצאו מלמדי התינוקות לעם ישראל, וגד בכור שפחת לאה סופח אליהם.
במחנה מערב חנו השבטים של בני רחל, בנימין ואפרים ומנשה שבאו מיוסף, והם מסמלים יותר את הכח החומרי בעם ישראל.
במחנה צפון, חנו השבטים שהם בני השפחות, בני זלפה שפחת רחל, דן ונפתלי, וכן אשר השני לבלהה שפחת לאה. שאף הם מסמלים את הכח החומרי בישראל, וכפי שהשולחן של לחם הפנים היה בצפון במשכן, שכל הרוצה להעשיר יצפין. ואכן כל שבט חנה במקומו לפי ייעודו ומהותו. וכך גם היה סדר חנייתם בארץ ישראל.