השופט אליקים רובינשטיין דחה עתירה למתן צו ביניים במטרה לעצור כל פעילות שימור באתר "מצפה נפתוח" בהרי ירושלים. כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי השופט רובינשטיין נימק את הדחיה בכך שמדובר בתכנון שעודו רחוק מהגשמה בין היתר משום שעדיין לא הופקדה תכנית "עמק הארזים" הנוגעת לאותו אזור.

יחד עם זאת מרבית דיונו בהחלטה הוקדש דוקא ל"עותר מס' 6": ה"צבי הישראלי". באזור האתר המדובר חיים 30 צבאים הקרויים "הצבי הישראלי" חיה מוגנת ע"פ החוק. לטענת העותרים עלולים צבאים אלו להפגע ולהכחד כתוצאה מתכנית השימור. "תהיתי", כותב השופט, "אם יכול בעל חיים כשלעצמו להבדיל מארגונים להגנת בעלי חיים, להיות העותר, או שמא הניחו העותרים את עתירתם בהקשר משפטי ספציפי זה על קרן הצבי"?

השופט מוסיף כי לצבי יש מעמד משפטי מוגן עפ"י חוק צער בעלי חיים שבו נקבעו הוראות באשר להגנה על בעלי חיים "ובין היתר נכללו בהן 'נאמני בעלי חיים' שתפקידם לסייע בהתחקות אחר עבירות לפי חוק זה.. אין מדובר על 'זכות עמידה' משפטית לבעלי החיים עצמם".

רובינשטיין מוסיף כי "הצד השווה בפסיקה זו כבדין עצמו הוא שדרוגו של היחס לבעל החיים במידה רבה ברוח מסורת ישראל שהביטוי צער בעלי חיים שאוב הימנה...לדוגמא פריקת משאוי מעל בהמה בשבת, המותרת משום צער בעלי חיים.. אך לא הגענו בחוק או בפסיקה לרמה של השוואת בעלי החיים לאדם מבחינת זכויותיהם או מעמדם בדין, ולא בכדי הוגשו העתירות הנזכרות על ידי ארגונים ציבוריים שעניינם בבעלי חיים ולא על ידי בעלי חיים עצמם. לכך טעמים טובים, ואל נשכח כי בני אדם ממשיכים לאכול מבשרם של בעלי חיים".

לדבריו מבחינת המשפט העברי ייתכן מצב שבו לבעל חיים מעמד כ'צד משפטי'. "המשנה בסנהדרין (פרק א' משנה ד') בדונה בבהמות ובחיות שהמיתו אדם, קובעת כי 'שור הנסקל – בעשרים ושלושה', קרי שור שהמית אדם נידון בעשרים ושלושה דיינים והוא הדין לזאב, לארי, לדוב, לנמר לברדלס ולנחש, שהמיתו אדם – נדונים הם לסקילה על ידי בית דין של עשרים ושלושה".

השופט רובינשטיין מוסיף את דברי הרמב"ם (שופטים סנהדרין ה', ב') לפיהם ניתן ללמוד כי אכן יתכן מעמד של 'צד משפטי' לבעל חיים: "אין דנים דיני נפשות בפחות מעשרים ושלושה שהן סנהדרין קטנה, בין דיני נפשות של אדם, בין דיני נפשות של בהמה. לפיכך אין דנין שור הנסקל.. אלא בבית דין של עשרים ושלושה, אפילו ארי דוב וברדלס שהן בני תרבות (כלומר שניתן לגדלם-א"ר) ויש להן בעלים, שהמיתו, מיתתן בעשרים ושלושה. אבל נחש שהמית, אחד הורג אותו".

כך עפ"י ההלכה, כותב רובינשטיין ובדין הישראלי על רווחתם ומניעת צערם של בעלי החיים מופקדים בני אדם וארגונים ולפיכך "אין בעלי החיים ככל הנראה בעלי מעמד בדין כשלעצמם, וכך גם הצבי".

רובינשטיין הורה לעותרים להודיע אם הם נכונים למחוק את "עותר מס' 6" תוך שמירת זכותם להידרש לנושאים הקשורים בצבאים.