השניים הובאו לדיון בהארכת מעצרם כשהם אזוקים בידיהם, "אזקו אותם שניים שניים, אפילו כתבת הערוץ הראשון התפרצה ושאלה מדוע אוזקים אותם, והשתיקו אותה". לכתבת הערוץ הראשון הובהר כי הנערים והילדים המובאים למעצר, רבים ו'אין אפשרות להשתלט עליהם'.

"היו שם שבעה שוטרים על כל קבוצת נערים, הם הובאו בארבע או חמש קבוצות, כך שבהחלט היה מספיק כוח שיטור במקום", טענה האם.

הדיון התקיים לאחר שקרובי משפחתם של העצורים הוצאו מהאולם, למעט הוריהם. "אחר כך הכניסו את העיתונאים. מצב מוזר של דלתיים סגורות אבל פתוח לתקשורת", אומרת מרים לכתבנו שמעון כהן בנימת ליגלוג על התנהלות בית המשפט.

"היה אסור להתקרב אליהם, ניסיתי לשאול אותם אם הכל בסדר, אם הם אכלו, אבל לא נתנו לי להתקרב. השוטר הפסיק אותי. מה כבר יש לי לומר להם?"

כשניסו עורכי הדין של העצורים, עורך הדין עדי קידר ועורך הדין אורי קינן, לפרוס את טענותיהם, נבלמו דבריהם על ידי השופטת שדרשה בתוקף שיקצרו את דבריהם, מוסיפה מרים, אמם של שני תאומים בני 18 שנעצרו.

את עיקר טענתה מפנה גולדפישר כלפי התנהלותה של השופטת חיותה כוחן. "היא החליטה שכל מי שהיה במרחק של קילומטר ונראה כמו מפגין, כלומר עם כיפה וציצית, כנראה, ראוי למעצר ולעונש. כולם נראים לה אותו דבר, ולכן השופטת אמרה ש'מי שעשה או שלא עשה, ייענש כי הם הגיעו למקום ללא סיבה אחרת'. היא החליטה שלא הייתה להם סיבה אחרת להיות במקום אז כנראה שהם התפרעו. אחד הבנים שלי בכלל נהג ברכב, אז איך הוא בדיוק התפרע?", תוהה גולדפישר.

את קביעתה ש'כל מי שנכח, גם במרחק גדול ונראה כעשוי להפגין, יש לעצור', הגדירה השופטת כ"זאת דעתי ואני לא מתביישת בכך", טוענת מרים גולדפישר בדבריה לכתבנו.

דוגמא נוספת מביאה האם למה שהיא מכנה 'התנהלותה העויינת' של השופטת, בהתערבותה בדו שיח שבמהלכו שאל עורך הדין קידר את נציג המשטרה האם נכון שהשוטרים קראו לעבר הנערים שאם לא יעצרו יירו בהם? "במקום לשמוע את דברי נציג המשטרה נשמע קולה של השופטת קובעת בנחרצות 'מה פתאום'?".

"מאיפה היא יודעת? היא הייתה שם?", שואלת האם.
(ש)