רימה לא שלטה בגופות עולי הגרדום

אתמול ציינו בוגרי הלח"י את יום העלאתם לגרדום של "שני אליהו", אליהו חכים ואליהו בית צורי. גאולה כהן, לוחמת הלח"י מספרת על רגע קבלת הגופות "שנותרו שלמות לחלוטין אחרי שלושים שנה".

, פרסום ראשון: ט' בניסן תשס"ה,
עדכון אחרון: ט' בניסן תשס"ה, 18/04/05 12:11

אליהו חכים ואליהו בית צורי נשלחו בהוראתו של מפקד הארגון יצחק שמיר להתנקש בחייו של הלורד מוין בקהיר, ששימש אז כשר המדינה לענייני המזרח התיכון. בלחץ בריטי הם הועלו לגרדום המצרי ביום ח' בניסן לפני שישים שנה.

הלורד מוין הונח על כוונת ארגון הלח"י לאחר שהוגדר בכרוז של הארגון כאוייב מושבע לשאיפת החופש של העם העברי בארצו. מוין הגדיר את העם היהודי כ"ערב רב של גזעים לעומת שבטי ערב שהם גזע שמי טהור". דברים אלה הביאו אותו למסקנה כי אין לו לעם היהודי כל זכות על ארץ ישראל.

מוין סירב בין השאר גם להצעה להציל מיליון מיהודי הונגריה בתואנה "מה אעשה באותם יהודים?", טענה אותה שמע יואל ברנד, מפעילי ועד העזרה והצלה של יהודי הונגריה.

השניים שנלכדו לאחר ההתנקשות כשניסו להימלט על אופניים בסימטאות קהיר, נכלאו ובמשפטם הציגו הופעה שרוממה את רוחו של העם היהודי בארץ ובעולם. השניים סירבו לדבר ערבית, כמצוות בית המשפט, ומשהושת עליהם גזר דין מוות סירבו לבקש חנינה. אליהו בית צורי הבהיר אז "לחיות חיים קצרים ולעשות מעשה למען המולדת, זהו ניצחון".

כתבנו שמעון כהן שוחח עם לוחמת הלח"י גאולה כהן על אותם ימים בהם שקל הלח"י לפרוץ לכלאם של השניים, אולם "ידענו שאנחנו מסכנים שני חברים אחרים שהיו עלולים להיהרג במשימה ולכן היא בוטלה".

"העם המצרי התרשם ביותר מדמותם הגאה של השניים", מספר גאולה כהן ומציינת "בני נוער מצריים הפגינו בקהיר נגד ההוצאה להורג, גם שופטי בית המשפט המצרי התרשמו מאישיותם של השניים, ולולי לחץ שהופעל עליהם מצידו של המנדט הבריטי לא היו מוצאים להורג".

על רגע מרגש במיוחד ומצמרר ביותר מספרת גאולה כהן, הוא רגע השבת גופותיהם של השניים לישראל כעבור שלושים שנה.

"הגענו לשדה התעופה כמשלחת הלח"י בראשות יצחק שמיר. הארונות התקבלו בטקס צבאי מרשים על ידי הרבנות הראשית בניצוחו של הרב רצבאי הראשי באותם ימים הרב גד נבון. יצחק שמיר, שהכיר את השניים והיה זה ששלח אותם למשימה הוזמן להיות נוכח ברגע פתיחת הארונות. קיוו שאולי יזהה את השניים, אולי על פי בגדיהם או חפצים שיהיו בארון, אבל ההתרחשות הייתה אחרת לחלוטין. הארונות נפתחו, לא אשכח את ה"ואו" ששמעתי מפיו של יצחק שמיר, כך גם מפיותיהם של אנשי יחידת הרבנות הצבאית. הגופות היו שלמות לגמרי. כלום בהם לא היה רקוב, אפילו הבעת פניהם נותרה כשהייתה. לא היה צריך כל מאמץ בזיהוי, הם פשוט נותרו כפי שהיו. מישהו מאנשי הרבנות הצבאית הזכיר אז את מאמר חז"ל שרימה אינה שלטת בהרוגי מלכות. כולם היו המומים".
(ש)
מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו