בית הדין לעניני עם ומדינה של הסנהדרין דן השבוע בעניינה של שכונת "מצפה שלהבת" שבחברון. זאת בעקבות פנייתו של הרב ישראל שליסל, המתגורר בשכונה.
הרב שליסל ביקש מבית הדין להורות לו כיצד לנהוג לאור דרישת המנהל האזרחי כי הדיירים יפנו מיידית את בתי השכונה. כזכור עירית חברון עתרה לבג"ץ בדרישה להחזיר לשוכרים הערבים את החנויות. מדובר בחנויות הנמצאות על שטח בבעלות כוללות הספרדים 'מגן אבות'. כשחזרה חברון לידיה של ישראל החכיר הממשל הישראלי את החנויות לעירית חברון, שהשכירה אותן לערבים.
כוללות הספרדים 'מגן אבות' ביקשו כי יהודי חברון יתגוררו בחנויות, אך המדינה סירבה.
היועץ המשפטי מזוז הודיע בתשובת המדינה לעתירת עירית חברון כי אין כוונה להעביר את החנויות לידיים ערביות. בהודעתו קבע עוד כי אין לאפשר לאותם יהודים המתגוררים כבר מספר שנים במבנים, להמשיך להתגורר בהם כיון ש"פלשו שלא כדין". לפיכך, לאחר סיום ההליכים בנוגע לבעלות הבתים, ייושבו הבתים על ידי יהודים, אך לא בידי המתגוררים בהם כיום שהם בגדר "חוטא נשכר", כלשונו.
בהודעתו לבג"ץ קצב היועץ המשפטי לוח זמנים לפינוי השכונה. במידה ולא יתפנו מרצונם יגורשו בעל כורחם עד לתאריך יז שבט תשס"ו (15 לפברואר).
הרב שליסל כאמור פנה אל בית הדין לעניני העם והמדינה של הסנהדרין וביקש לדעת מה מעמדה החוקי של השכונה, לנוכח תביעות הערבים וטענות היועץ המשפטי.
בית הדין קבע כי "חל איסור מן התורה לגרש את תושבי השכונה מבתיהם, והעושה כן עובר על איסורים חמורים: איסור גזל, לא תשיג גבול רעך- גירוש היהודים משכונת שלהבת כתוצאה מערעור ערביי חברון מסכן את תושבי חברון היהודים שבעתיים, והמסייע לכך עובר על לא תעמוד על דם רעך". כמו כן, קבעו הרבנים כי הגירוש 'מסכן את ישראל בהפקעת שכונת ספר, המהווה חייץ מפני אויבי ישראל'.
"פעולה כזו, מהווה חילול השם בעצם הכפירה בבעלות היהודית על הארץ, כניתנת לערעור, בפרט בנסיבות של נכרים הצרים על עיר ספר. חל איסור על יושבי השכונה לפנות את בתיהם, ודינם ככל אדם מישראל המצווה על מצוות 'וירשתם אותה וישבתם בה' המתקיימת גם תוך כדי מסירות נפש".
באשר לסירובו של מזוז להשכיר את הבתים ליושביהם היהודים, לאחר הסדרת הנושא, בטענה שלא יהא "חוטא נשכר", כותב בית הדין: "החוטאים הנשכרים הם הפולשים הנוכרים שפלשו לחברון עיר האבות וגזלו אדמות לא להם. החוטאים הנשכרים הם הרוצחים אשר רצחו יהודים וגזלו את בתיהם ואדמותיהם. החוטאים הם אלו המחזקים את הגזלנים ויורשיהם, ובעזות מצח קוראים לבעלים החוקים ושלוחיהם שמימשו את זכויותיהם על פי כל דין בכינוי הכזב 'חוטאים נשכרים'. נמצא לפי חוות הדעת של היועץ המשפטי, שהתנ"ך וספרי ההסטוריה לא היו לפניו בעת שכתב את דבריו, שיהודים הם החוטאים והשודדים, ואילו הרוצחים הערבים הם הצדיקים. לפיכך, על היועץ המשפטי להתנצל בפני התושבים היהודים הצדיקים ומוסרי הנפש, על שקרא להם חוטאים נשכרים".
בית הדין מזהיר גם מפני הצעות פשרה שיציגו גורמי שלטון שכן "עד עתה נתגלו הבטחות הממשלה או שלוחיה בנושאים דומים כהבטחות שווא ושקר. זאת, כדוגמת הסיסמאות: 'לכל מתיישב יש פתרון', או הבטחות בפינויים שהיו בעבר בהסכמה ובהסדרים שהופרו שיטתית. לפיכך, חל על נציגי השלטון, האמור בתהילים: 'אשר פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר'".
בית הדין התרה מסכם את דבריו: "בכל שיושיט ידו לגירוש, כי הוא עתיד בבוא היום לעמוד לדין על גזל ועל שאר האיסורים הנ"ל".
הרב שליסל ביקש מבית הדין להורות לו כיצד לנהוג לאור דרישת המנהל האזרחי כי הדיירים יפנו מיידית את בתי השכונה. כזכור עירית חברון עתרה לבג"ץ בדרישה להחזיר לשוכרים הערבים את החנויות. מדובר בחנויות הנמצאות על שטח בבעלות כוללות הספרדים 'מגן אבות'. כשחזרה חברון לידיה של ישראל החכיר הממשל הישראלי את החנויות לעירית חברון, שהשכירה אותן לערבים.
כוללות הספרדים 'מגן אבות' ביקשו כי יהודי חברון יתגוררו בחנויות, אך המדינה סירבה.
היועץ המשפטי מזוז הודיע בתשובת המדינה לעתירת עירית חברון כי אין כוונה להעביר את החנויות לידיים ערביות. בהודעתו קבע עוד כי אין לאפשר לאותם יהודים המתגוררים כבר מספר שנים במבנים, להמשיך להתגורר בהם כיון ש"פלשו שלא כדין". לפיכך, לאחר סיום ההליכים בנוגע לבעלות הבתים, ייושבו הבתים על ידי יהודים, אך לא בידי המתגוררים בהם כיום שהם בגדר "חוטא נשכר", כלשונו.
בהודעתו לבג"ץ קצב היועץ המשפטי לוח זמנים לפינוי השכונה. במידה ולא יתפנו מרצונם יגורשו בעל כורחם עד לתאריך יז שבט תשס"ו (15 לפברואר).
הרב שליסל כאמור פנה אל בית הדין לעניני העם והמדינה של הסנהדרין וביקש לדעת מה מעמדה החוקי של השכונה, לנוכח תביעות הערבים וטענות היועץ המשפטי.
בית הדין קבע כי "חל איסור מן התורה לגרש את תושבי השכונה מבתיהם, והעושה כן עובר על איסורים חמורים: איסור גזל, לא תשיג גבול רעך- גירוש היהודים משכונת שלהבת כתוצאה מערעור ערביי חברון מסכן את תושבי חברון היהודים שבעתיים, והמסייע לכך עובר על לא תעמוד על דם רעך". כמו כן, קבעו הרבנים כי הגירוש 'מסכן את ישראל בהפקעת שכונת ספר, המהווה חייץ מפני אויבי ישראל'.
"פעולה כזו, מהווה חילול השם בעצם הכפירה בבעלות היהודית על הארץ, כניתנת לערעור, בפרט בנסיבות של נכרים הצרים על עיר ספר. חל איסור על יושבי השכונה לפנות את בתיהם, ודינם ככל אדם מישראל המצווה על מצוות 'וירשתם אותה וישבתם בה' המתקיימת גם תוך כדי מסירות נפש".
באשר לסירובו של מזוז להשכיר את הבתים ליושביהם היהודים, לאחר הסדרת הנושא, בטענה שלא יהא "חוטא נשכר", כותב בית הדין: "החוטאים הנשכרים הם הפולשים הנוכרים שפלשו לחברון עיר האבות וגזלו אדמות לא להם. החוטאים הנשכרים הם הרוצחים אשר רצחו יהודים וגזלו את בתיהם ואדמותיהם. החוטאים הם אלו המחזקים את הגזלנים ויורשיהם, ובעזות מצח קוראים לבעלים החוקים ושלוחיהם שמימשו את זכויותיהם על פי כל דין בכינוי הכזב 'חוטאים נשכרים'. נמצא לפי חוות הדעת של היועץ המשפטי, שהתנ"ך וספרי ההסטוריה לא היו לפניו בעת שכתב את דבריו, שיהודים הם החוטאים והשודדים, ואילו הרוצחים הערבים הם הצדיקים. לפיכך, על היועץ המשפטי להתנצל בפני התושבים היהודים הצדיקים ומוסרי הנפש, על שקרא להם חוטאים נשכרים".
בית הדין מזהיר גם מפני הצעות פשרה שיציגו גורמי שלטון שכן "עד עתה נתגלו הבטחות הממשלה או שלוחיה בנושאים דומים כהבטחות שווא ושקר. זאת, כדוגמת הסיסמאות: 'לכל מתיישב יש פתרון', או הבטחות בפינויים שהיו בעבר בהסכמה ובהסדרים שהופרו שיטתית. לפיכך, חל על נציגי השלטון, האמור בתהילים: 'אשר פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר'".
בית הדין התרה מסכם את דבריו: "בכל שיושיט ידו לגירוש, כי הוא עתיד בבוא היום לעמוד לדין על גזל ועל שאר האיסורים הנ"ל".