הרב אליעזר מלמד בדבריו הגדיר את המושג דתי לאומי, כדתי מודרני שמתייחס באופן חיובי לעולם שסביבו, כגון לחברה ,למדע ולכלכלה.

לדבריו הציבור הדתי לאומי היום נושא בעול רב, לעומת הציבור החרדי שהגדרתו היא "חרד", חרד מפני השפעות הרעות של העולם החיצוני. לא תמיד היתה תופעה כזו , ההסתגרות וההתנגדות למדע וללימודי חול התעוררו כאשר היה חשש לקלקול יהודי דתי, כבזמן התפשטות הפילוסופיה בספרד וההשכלה בארופה.

בעמדה הזאת, לדבריו, יש ויתור על ההיחשפות לדרכי המדע אך יש גם נאמנות לדרכי התורה, בפתיחות יש סיכון וחשש שאחוז גבה של הצעירים יעזוב את דרך התורה והמצוות, ולכן הציבור הדתי לאומי שילם מחיר כבד יותר מהציבור החרדי, של נוער העוזב לציבור חילוני או חרדי. הסיבות לכך הם כי הרוחות חזקות מדי או כי הציבור התפשר מדי, והמצב שנוצר הוא שאחוז גבוה עזב את דרך התורה והמצוות.

הרב מלמד אמר כי הגשמת דרכו של הציבור הדתי צריכה להיות ב"מתינות, זהירות ואמונה", וציין כי הוא "לא אוהב מצד אחד את המושג חרדל"י, ומצד שני את המושג חרדה", אלא רואה את דרכו של הציבור הדתי כהופך לציבור "יותר תורני".

הרב מלמד גם קרא לבירור מקיף של הסוגיות העומדות לפתחו של הציבור הדתי, והעמדת הטיעונים אחד למול השני, "אנו צריכים עמדה עצמאית שמלבנת את הסוגיות, כי הסוגיות אינם מלובנות".