ממשלת לבנון מתכוונת לתבוע את ישראל בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, מינה את חבר הפרלמנט בהיג' טבארה לערוך דו"ח מיוחד שישמש בסיס לתביעה נגד ישראל.
לפני מספר ימים הגיש טבארה את הדו"ח, הסוקר את כל פעולות ישראל בשנים האחרונות ומפרט את האפשרויות המשפטיות העומדות בפני לבנון.
הדו"ח טוען כי "מאז ה-12 ביולי 2006 נתונה לבנון לתוקפנות ישראלית חסרת תקדים, שלא פסחה על האזרחים, שיותר מאלף מהם נהרגו, למעלה מ- 800 אלף הפכו פליטים, בנוסף לפצועים ולנכים שהותירה המלחמה.
"ישראל פעלה במטרה לבתר את לבנון ולבודד אותה, הרסה תשתיות ומוסדות רבים, הטילה מצור יבשתי, אווירי וימי למן היום הראשון למלחמה, כאשר ספינות המלחמה הפציצו את שדה התעופה", כותב טבארה בתחילת הדו"ח.
הרעיון להגיש תביעה נגד ישראל בבית-המשפט הבינלאומי בהאג עלה כבר בשנת 1996, בעקבות הטבח הראשון בקאנא עליו הורה שמעון פרס. ועדה לבנונית מיוחדת ערכה בזמנו דו"ח מיוחד בעניין זה, שממשלת לבנון מתכוונת לעשות בו שימוש בתביעתה נגד ישראל. באוגוסט 2001 מונה שר המדינה טבארה להכין את התביעה נגד ישראל.
הדו"ח שערך טבארה סוקר כמה אפשרויות לתביעה נגד ישראל, ביניהן האפשרות להגיש תביעה לבית-המשפט הבינלאומי בהאג. הדו"ח מציין כי שתי המדינות, לבנון וישראל, חתומות על האמנה הבינלאומית בעניין פשעים נגד האנושות משנת 1948, שנכנסה לתוקף בשנת 1951. סעיף 9 של אותה אמנה מעניק לבית-המשפט הבינלאומי סמכות מלאה לדון בכל הפרה של האמנה, מבלי להזדקק להסכמת שני הצדדים. עוד מציין טבארה כי אין בהגשת תביעה לבית-המשפט בהאג משום הכרה בישראל.
טבארה מתייחס בדו"ח גם לאפשרות שישראל תגיש מצידה תביעה נגדית, אך מבהיר כי אפשרות זו אינה סבירה משום שישראל אינה יכולה להוכיח שלבנון ביצעה פשעים כאלה בישראל.
טבארה מסתמך בדו"ח על החלטת האו"ם 37/123 משנת 1982, שקבעה שהטבח בסברא ושתילא הינו סוג של ג'נוסייד ועל החלטת ועדת האו"ם לזכויות האדם מחודש פברואר 1982 באותו עניין.
"המעשים של ישראל מאז פתחה בתוקפנות האחרונה שלה נגד לבנון ב- 12 ביולי 2006, שכוללים הפצצה מסיבית על ריכוזי אוכלוסין, במיוחד בדרום לבנון, הריגת מאות אזרחים, הטלת טרור ואימה על שאר האזרחים, הדרישה מהתושבים לפנות את כפריהם ובתיהם, הפגיעה בפליטים והפגיעה באלה שסירבו לעקור מבתיהם – מעשים כאלה, בנוסף לשימוש בנשק אסור, מהווים עילה משפטית לתביעה על סמך אמנת 1948. כדי להוכיח את קיומה של כוונה לרצח עם מצד ישראל, יש לבסס את התביעה על כל הפשעים שביצעה ישראל בדרום לבנון במהלך כל השנים, המלחמות שניהלה נגד לבנון, במיוחד מלחמת 1982, כיבוש דרום לבנון ומעשי הטבח נגד האזרחים, כולל הטבח בסברא ושתילא, הטבח נגד הפליטים שביקשו מחסה במחנה האו"ם בקאנא בשנת 1996 והשימוש בפצצות מצרר ואורניום ושאר סוגי נשק אסור. זאת בנוסף למוקשים שטמנה ישראל בשטחי לבנון מהם נאלצה לסגת בשנת 2000, וסירובה לספק ללבנון או לגורמים בינלאומיים מפות של מוקשים אלה", כותב טבארה בדו"ח.
בנוסף לפנייה לבית-המשפט הבינלאומי בהאג, מעלה הדו"ח גם את האפשרות לתבוע את ישראל בפני בית-המשפט הפלילי הבינלאומי, שהוקם בהתאם לאמנת רומא משנת 1998 שאושרה על-ידי 60 מדינות. בית-משפט זה דן אף הוא בפשעים חמורים כמו רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה.