האם סוגיית ההטרדות של בכירי המדינה מסיימת בחקירותיהם של נשיא המדינה והשר עד לא מכבר חיים רמון? על פי פרסומים בעיתון יהודי בקנדה נראה שלרשימת הבכירים החשודים מצטרף בכיר נוסף. שוב מדובר בשר. שוב מדובר בעובדת זוטרה שנקרתה בדרכו. את זהותו של השר מבקשת המוטרדת להסתיר לפי שעה, אך את עדותה היא פורסת במלואה בעיתון היהודי 'שלום טורונטו' כשלדבריה היא מגוללת את סיפורה לאחר שנחשפה לסיפורה של המתלוננת נגד חבר הכנסת רמון.
אנו מביאים כאן קטעים מתוך עדותה המלאה של המתלוננת, תוך השמטות מתבקשות מאופי האתר. עם זאת נציין שהדמיון בין הקשר הפיזי בשני המקרים, זה הנחשף כעת וזה שמציגה המתלוננת נגד רמון הינו דומה ביותר, כפי שגם היא עצמה מציינת:
דנה (שם בדוי), ישראלית בשנות השלושים לחייה מספרת על תחושותיה כיום ואומרת ש"הפרסומים על ההטרדות שביצע חיים רמון, והפרסומים על מעשיו של נשיא המדינה, כל אלה, מחזירים אותי לימים ההם. למה שקרה לי. לסבל שעברתי".
בראיון המלא היא מספרת על תחושת ההשפלה, ההלם, הפחדים, והקושי הרב ב"יום שאחרי", כהגדרתה. כאמור, גם כעת בוחרת דנה לשמור על זהותה במערכת העיתון. כך גם היא בוחרת לשמור את שמו של השר, ולא לחשוף. "אני לא בטוחה שאני יכולה להתמודד עכשיו עם ההשלכות של הגשת תלונה רשמית", היא אומרת.
על פי עדותה, שכאמור, טרם נחקרה במסגרת משטרתית כלשהי שכן עד כה לא הוגשה כל תלונה בפרשה, היה זה בחורף 2002. עת היתה פעילת ציבור ידועה, ובעלת רקורד מרשים של עשייה בתחומים רבים, שואפת להתקדם פוליטית.
יום אחד הגיעה שיחת הטלפון. "חבר כנסת ידוע דאז, וכיום שר בממשלת ישראל, צלצל אליי ואמר לי שהוא עוקב מקרוב, בהתפעלות, אחר הקריירה שלי. הוא אמר לי שלדעתו יש לי עתיד בפוליטיקה, ושהוא מבטיח לי עתיד מרשים. הוא אמר לי: את צריכה שמישהו יעזור לך לנווט את הפעילות שלך באופן נכון יותר. 'אם תקבלי הדרכה טובה, לא אופתע אם תגיעי לכנסת'. אלה היו המילים שלו. בשלב הבא, הוא כבר הציע לי להתפקד למפלגה שלו. דרכו".
דנה מספרת שהתרגשה מההצעתו של חבר הכנסת. "הייתי אישה צעירה, שגם כך מנסה לבנות את מקומה בעולם גברי מאוד. ראיתי בשיחת הטלפון ובהצעתו - צעד ענק עבורי. חשבתי לעצמי: אסור לפספס את ההזדמנות. חבר כנסת איכותי, בעל תדמית ישירה, מי שנחשב לאידיאליסט. זו הייתה הזדמנות פז לפרוץ קדימה".
השלב הבא היה מהיר. "הוא הציע לי להיפגש איתו בלשכתו בכנסת, כדי שאתפקד למפלגה, ואתן לו המחאה של דמי חבר. באתי אליו למשרד. כהרגלי הייתי לבושה בחליפה מחויטת ועניינית - כזו שלא מותירה כל ספק באשר לרצינות שבה אני תופסת את המעמד".
הפגישה ארכה כארבעים דקות. "עשינו תיאום ציפיות מבחינה פוליטית. הוא חזר ואמר עד כמה אני יכולה להצליח פוליטית, והדגיש כי יעזור לי ויקדם אותי עד לכנסת עצמה". לאחר ניסוח כמה הצהרות רשמיות, "קמנו בנימה חברית, ונפרדנו. הוא בירך אותי על הצטרפותי למפלגה, וקם ללוות אותי לדלת".
לדברי דנה, בשעה בה ביקשה לצאת את לשכתו של חבר הכנסת תקף אותה באופן בוטה. בראיון המלא היא מגוללת את הדברים לפרטיהם. כאן נימנע מהפירוט הנרחב.
את תחושותיה לאחר מכן היא מספרת: "היה זה כאילו נפל עלי דלי של מים קרים. פתאום קלטתי שלא משנה כמה פעילות ציבורית אעשה, אשאר בעיניו אובייקט בלבד. זה היה מאוד משפיל. קפאתי. הרגשתי שאני משותקת באותו רגע".
על שתיקתה לאחר האירוע ושתיקתה במשך ארבע השנים שחלפו מאז היא אומרת: "היה לי מאוד חשוב לא לפגוע בקריירה שלי, והניסיון שלי עד אז הוכיח לי שברוב המקרים התלונות אינן מטופלות". לדבריה, "גם אם הן היו מטופלות, הנזק שנגרם לקריירה המקצועית של המתלוננת כתוצאה מהגשת התלונה, הוא עשרות מונים גדול יותר".
"האדם הראשון שסיפרתי לו על מה שקרה, הייתה אחותי. לאחר מכן סיפרתי גם לחברים שהיו קרובים מאוד אליי. כשנה אחרי זה סיפרתי את זה לעיתונאית מטעם העיתון 'לאישה', אבל לבסוף בחרנו שלא לפרסם. הייתי בטוחה שהוא יתנצל. אבל זה לא קרה".
בהתייחסה לריבוי התלונות המצטבר בימים האחרונים היא אומרת: "זה נראה כמו נורמה מעוותת שהשתרשה במערכת הפוליטית, הצבאית, ובכל עמדת כוח שבה עומדים גברים". כנראה שמישהו שינה את כללי המשחק, אומרת א', ו"שכח להודיע לי. הם חושבים שמותר להם להתנהג כאל אובייקט".
עם זאת היא אומרת שגם כיום היא "לא פוסלת לחלוטין את האפשרות שיום אחד אגיש תלונה".
אנו מביאים כאן קטעים מתוך עדותה המלאה של המתלוננת, תוך השמטות מתבקשות מאופי האתר. עם זאת נציין שהדמיון בין הקשר הפיזי בשני המקרים, זה הנחשף כעת וזה שמציגה המתלוננת נגד רמון הינו דומה ביותר, כפי שגם היא עצמה מציינת:
דנה (שם בדוי), ישראלית בשנות השלושים לחייה מספרת על תחושותיה כיום ואומרת ש"הפרסומים על ההטרדות שביצע חיים רמון, והפרסומים על מעשיו של נשיא המדינה, כל אלה, מחזירים אותי לימים ההם. למה שקרה לי. לסבל שעברתי".
בראיון המלא היא מספרת על תחושת ההשפלה, ההלם, הפחדים, והקושי הרב ב"יום שאחרי", כהגדרתה. כאמור, גם כעת בוחרת דנה לשמור על זהותה במערכת העיתון. כך גם היא בוחרת לשמור את שמו של השר, ולא לחשוף. "אני לא בטוחה שאני יכולה להתמודד עכשיו עם ההשלכות של הגשת תלונה רשמית", היא אומרת.
על פי עדותה, שכאמור, טרם נחקרה במסגרת משטרתית כלשהי שכן עד כה לא הוגשה כל תלונה בפרשה, היה זה בחורף 2002. עת היתה פעילת ציבור ידועה, ובעלת רקורד מרשים של עשייה בתחומים רבים, שואפת להתקדם פוליטית.
יום אחד הגיעה שיחת הטלפון. "חבר כנסת ידוע דאז, וכיום שר בממשלת ישראל, צלצל אליי ואמר לי שהוא עוקב מקרוב, בהתפעלות, אחר הקריירה שלי. הוא אמר לי שלדעתו יש לי עתיד בפוליטיקה, ושהוא מבטיח לי עתיד מרשים. הוא אמר לי: את צריכה שמישהו יעזור לך לנווט את הפעילות שלך באופן נכון יותר. 'אם תקבלי הדרכה טובה, לא אופתע אם תגיעי לכנסת'. אלה היו המילים שלו. בשלב הבא, הוא כבר הציע לי להתפקד למפלגה שלו. דרכו".
דנה מספרת שהתרגשה מההצעתו של חבר הכנסת. "הייתי אישה צעירה, שגם כך מנסה לבנות את מקומה בעולם גברי מאוד. ראיתי בשיחת הטלפון ובהצעתו - צעד ענק עבורי. חשבתי לעצמי: אסור לפספס את ההזדמנות. חבר כנסת איכותי, בעל תדמית ישירה, מי שנחשב לאידיאליסט. זו הייתה הזדמנות פז לפרוץ קדימה".
השלב הבא היה מהיר. "הוא הציע לי להיפגש איתו בלשכתו בכנסת, כדי שאתפקד למפלגה, ואתן לו המחאה של דמי חבר. באתי אליו למשרד. כהרגלי הייתי לבושה בחליפה מחויטת ועניינית - כזו שלא מותירה כל ספק באשר לרצינות שבה אני תופסת את המעמד".
הפגישה ארכה כארבעים דקות. "עשינו תיאום ציפיות מבחינה פוליטית. הוא חזר ואמר עד כמה אני יכולה להצליח פוליטית, והדגיש כי יעזור לי ויקדם אותי עד לכנסת עצמה". לאחר ניסוח כמה הצהרות רשמיות, "קמנו בנימה חברית, ונפרדנו. הוא בירך אותי על הצטרפותי למפלגה, וקם ללוות אותי לדלת".
לדברי דנה, בשעה בה ביקשה לצאת את לשכתו של חבר הכנסת תקף אותה באופן בוטה. בראיון המלא היא מגוללת את הדברים לפרטיהם. כאן נימנע מהפירוט הנרחב.
את תחושותיה לאחר מכן היא מספרת: "היה זה כאילו נפל עלי דלי של מים קרים. פתאום קלטתי שלא משנה כמה פעילות ציבורית אעשה, אשאר בעיניו אובייקט בלבד. זה היה מאוד משפיל. קפאתי. הרגשתי שאני משותקת באותו רגע".
על שתיקתה לאחר האירוע ושתיקתה במשך ארבע השנים שחלפו מאז היא אומרת: "היה לי מאוד חשוב לא לפגוע בקריירה שלי, והניסיון שלי עד אז הוכיח לי שברוב המקרים התלונות אינן מטופלות". לדבריה, "גם אם הן היו מטופלות, הנזק שנגרם לקריירה המקצועית של המתלוננת כתוצאה מהגשת התלונה, הוא עשרות מונים גדול יותר".
"האדם הראשון שסיפרתי לו על מה שקרה, הייתה אחותי. לאחר מכן סיפרתי גם לחברים שהיו קרובים מאוד אליי. כשנה אחרי זה סיפרתי את זה לעיתונאית מטעם העיתון 'לאישה', אבל לבסוף בחרנו שלא לפרסם. הייתי בטוחה שהוא יתנצל. אבל זה לא קרה".
בהתייחסה לריבוי התלונות המצטבר בימים האחרונים היא אומרת: "זה נראה כמו נורמה מעוותת שהשתרשה במערכת הפוליטית, הצבאית, ובכל עמדת כוח שבה עומדים גברים". כנראה שמישהו שינה את כללי המשחק, אומרת א', ו"שכח להודיע לי. הם חושבים שמותר להם להתנהג כאל אובייקט".
עם זאת היא אומרת שגם כיום היא "לא פוסלת לחלוטין את האפשרות שיום אחד אגיש תלונה".