נדמה כי עבר כבר זמן רב מאז הסעירה את הביצה של הציונות הדתית סערה תורנית. אחרי שמזמן שככו הדי הוי
סביר להניח שרות המואביה נראתה רע מאוד כשהיא באה לבית לחם. היא נראתה שיקסה, היא נראתה בעיני הבריות כמי שמסתובבת עם הנערים. הגואל שסירב להתחתן איתה כנראה צדק לפי אמות המידה של אז וסביר להניח שתמכו בו בסירובו ואילו ה' יראה ללבב.
כוחים על תנ"ך בגובה העיניים ועל מכוני ההוראה, על ממלכתיות וציות לגדולי הדור בא הרב יובל שרלו וזורק לחלל האוויר תובנות חדשות על נבואה, על מחלוקות פנימיות בציבור הדתי ועל היחס לממשלת אולמרט, שעשויים להעיר את מתנגדיו מרבצם.
"התפישה המקובלת היא שהנבואה תפקידה להגיד לנו את העתיד ושהיא מספקת את הצורך והסקרנות שלנו ביחס למה שעתיד להיות. הטענה של הספר החדש 'יראה ללבב' היא שנבואת העתיד היא עניין יחסית שולי והיא בעצם התוצאה של הנבואה", אומר הרב, "הנושא והתפקיד המרכזי של הנבואה הוא לתת את הפרשנות הנכונה להווה. הנבואה יוצאת מנקודת הנחה שהיכולת שלנו להעניק פרשנות נכונה למה שמתרחש עכשיו היא די דלה. האדם יראה לעינים, כלומר אנחנו רואים רק את הצדדים החיצוניים, וה' יראה ללבב, הקדוש ברוך הוא רואה מה המשמעות האמיתית של הדברים. למשל, סביר להניח שרות המואביה נראתה רע מאוד כשהיא באה לבית לחם. היא נראתה שיקסה, היא נראתה בעיני הבריות כמי שמסתובבת עם הנערים. הגואל שסירב להתחתן איתה כנראה צדק לפי אמות המידה של אז וסביר להניח שתמכו בו בסירובו ואילו ה' יראה ללבב. ה' יראה שקודם כל היא צדיקה בעומק. זאת דוגמה אחת ביחס לחוסר השיפוט שלנו ביחס לבני אדם".
לדבריו, השלכה אחת של העניין הזה היא הענווה. "כל מה שאנחנו אומרים הוא בערבון מוגבל, הוא בלשון ספק. אין לנו שום יכולת לקבוע אמירת ודאי על המציאות ובגלל זה נדרשת ענווה מאוד גדולה. צריך סוג מסויים של ענווה ושל זהירות, של הליכה על קצות האצבעות ביחס לכל הערכה של מציאות של מה שאנחנו עושים אפילו בדברים מאוד מהותיים ונוקבים כמו השאלה מי עושה היום את רצון ה', אלה שנלחמים בעד השלום או אלה שנלחמים בעד התיישבות בכל ארץ ישראל. זו דוגמה מאוד קיצונית".
"הספק לא משתק אותנו ולא מונע מאיתנו להכריע. גם בלשון 'אולי' מקבלים הכרעות", מבהיר הרב שרלו. "אין לנו ברירה אלא לקבל החלטות ואנחנו קיבלנו הכרעה שמאוד חשוב להילחם על כל ארץ ישראל אבל יכול להיות שרצון ה' הוא הפוך. דווקא בגלל הידיעה הזאת שלנו אנחנו עושים כל דבר בזהירות, בחוסר הכפשה והוצאה מן הגדר של מי שחושב אחרת".
"תשים לב ותבדוק אותי שכמעט כל מה שאני אומר זה לא בלשון ודאי. המאמר הראשון שכתבתי אי פעם לעיתון היה מאמר בעיתון זרעים כשבעקבות אסון הבונים אמר אחד הרבנים שזה קרה בגלל ההפגנות נגד קולנוע היכל בשבת. המאמר הראשון שכתבתי טען שאנחנו לא יודעים. להגיד כזה דבר זו חציית קווים. לכן, גם הדברים שאני אומר הם בדרך כלל בלשון ספק אלא אם כן מדובר בנושאים חברתיים מובהקים ששם מכיוון שזו התשתית ובדובר בתובנה אנושית אני יכול לדבר בלשון ודאי. הגבול עובר בכך שההכרעה היא יותר רכה, יותר עדינה ומותירה מקום לאפשרות שאתה טועה. היא לא שוללת בצורה טוטאלית מי שחושב וסובר אחרת, היא מנסה לשתף ולמצוא את האמת שנמצאת בכל השיטות. זו הכרעה, אבל הכרעה רכה".
"גם רטרואקטיבית אין אפשרות לקבוע על פי המציאות מה היה רצון ה'. עד היום מתווכחים על השאלה האם רבן יוחנן בן זכאי צדק או לא צדק (כשביקש רק את יבנה וחכמיה ולא את הצלת ירושלים. א"ו). בסופו של דבר רק הנבואה תוכל לקבוע מה היה רצון ה'. בדרך כלל ההיסטוריה מוכיחה ש'אני' צדקתי. כל אחד מביא ראיות מההיסטוריה שהוא צדק. כל אחד מביא ראיות מההיסטוריה שהנסיגה מלבנון בדיוק הוכיחה את מה שהוא חשב קודם לכן ושפינוי ימית הוכיח את מה שחשב קודם לכן. ההיסטוריה יכולה לשמש כלי שכל אחד יכול להוכיח ממנו מה שהוא רוצה. זה מה שקורה בפועל ולכן המציאות היא שופט רע מאוד".
יש מאות שאלות של בחורים ששואלים מה לעשות כשהבחורה עמה הם יוצאים אינה מתכוונת ללכת עם כיסוי ראש, האם בגלל זה לא להתחתן איתה. כמדומני לא היתה שאלה אחת בסגנון הבחורה שאני יוצא איתה מצליפה בלשונה כל הזמן כלפי חברותיה ועוברת על ענייני הלבנת פנים ולשון הרע, האם בגלל זה לפרק את הקשר.
העיוות הגדול בשאלות על כיסויי הראש
הרב שרלו מציין כי ההשלכה השניה של דבריו היא המשקל הגדול שצריך להינתן לעניינים המוסריים, בניגוד לבלבול שרווח מימי הנביאים ועד לימינו על פיו ניתן משקל רב יותר למצוות בין אדם למקום. "גם כשאנחנו לא יודעים בוודאות מה רצון ה', הנביאים דברו בצורה שיטתית, עקבית ובלתי מתפשרת על החשיבות העליונה של בניית החברה על בסיס אדני צדק ומוסר, אפילו אם מדובר בחברת עובדי אלילים".
אחת הטענות בספר היא שאם למישהו יש תחושה שאילו הוא היה חי בתקופת הנבואה בטוח הוא היה מתומכי הנבואה ומההולכים אחריה אז הוא לא מבין באיזו סביבה פעלו הנביאים. התופעה לפיה אנשים מתקבלים ליישוב על פי אמת המידה של כיסוי הראש של האישה ולא על פי הבחינה האם הם דוברי לשון הרע מלמדת שגם היום היה מאוד מאוד קשה לאנשים ללכת אחרי הנביא. לא רק בגלל שהתביעות שלו היו קשות אלא בגלל כל הקונספציה שנראתה גם אז לבני האדם כקונספציה לא דתית. הנביאים נתפסו כלא דתיים כי הם טענו 'למה לי רוב זבחיכם'. הם באו וטענו שיש סולם ערכים דתי אחר. כשירמיהו ניבא על כך שירושלים תחרב בגלל עוולות מוסריות הוא הושם בבית הסוהר. הנבואה נאלצה להיאבק לאורך כל ימיה על תפיסותיה בהצלחה פושרת עד היום. את הטענה הזאת טען ר' ישראל סלאנטר שהקים את תנועת המוסר ואמר שאנחנו שוגים בסולם הערכים הדתי שלנו".
הרב שרלו הספיק כבר לענות לאלפי שאלות בשו"ת האינטרנט באתר מורשת. לדבריו, סוג השאלות שמגיע אליו מעיד כאלף עדים על התפיסה השגוייה שרווחת גם כיום בקרב הציבור הדתי בישראל. "אני תמיד נותן דוגמה מהאתר בו אני עונה שאלות בשו"ת, יש הרבה מאוד שאלות של בחורים ששואלים מה לעשות כשהבחורה עמה הם יוצאים אינה מתכוונת ללכת עם כיסוי ראש, האם בגלל זה לא להתחתן איתה. יש מאות שאלות כאלה וכמדומני לא היתה שאלה אחת בסגנון "הבחורה שאני יוצא איתה מצליפה בלשונה כל הזמן כלפי חברותיה ועוברת על ענייני הלבנת פנים ולשון הרע, האם בגלל זה לפרק את הקשר. אפשר להסביר את השגיאה הזאת מאוד בקלות. קודם כל הנטיה האנושית הטבעית היא לראות את הקשר עם הקב"ה כמבוסס על מצוות שבין אדם למקום. הרבה יותר קל להרגיש קשר עם הקדוש ברוך הוא כאשר מניחים תפילין מאשר כשנלחמים על שכר המינימום. זה מתחיל אל כל כך מאידיאולוגיות אלא מתכונה או מנטיה או תחושה אישית אנושית ובסיסית מה 'נחשב' דתי. לכן, למרות שאנחנו מדברים על עבירות שבין אדם לחברו רוב שיעורי הרבנים יהיו במשנה ברורה ובהלכות שבת ולא בשמירת הלשון ובהלכות הלבנת פנים. אני חושב שרבנים ומנהיגים רוחניים עמדו על הנקודה הזאת אבל לא בעוצמה של הנבואה. העוצמה של הנבואה ביחס לדברים האלה היא תהומית מבחינת סדר הדברים הרצויים בעיני ה'".
אנחנו מתקוטטים על הנושאים הלא נכונים
לפני מספר שנים פרסם הרב שרלו מאמר תורני שעורר עליו את זעמם של רבנים רבים. המאמר שעסק באהבת יעקב אבינו לרחל ובאהבתו ללאה טען כי לאהבה זו המוזכרת בתורה היו גם רבדים אנושיים המוכרים לכל זוג אוהב. בתגובה הורו רבנים שונים, ביניהם ראש ישיבת שבי חברון הרב משה בלייכר, להוציא את ספריו של הרב שרלו מן הספריה הישיבתית בשל הטענה שדבריו הם 'תנ"ך בגובה העיניים'. הרב שרלו מגיב בכאב רב לטענה זו. "חשוב לי מאוד להגיד. אני מאוד מאוד מתנגד ללימוד תנ"ך בגובה העיניים. בחיים לא השתמשתי בביטוי הזה ואני חושב שאסור ללמוד תנ"ך בגובה העיניים. תנ"ך צריך ללמוד בגובה הסולם, ראשם של אבותינו הגיע לשמים ועל זה אסור שיתקיים ויכוח, השאלה היא רק האם רגליהם היו נטועות באדמה ועל כך נסב הוויכוח. טענתי היא שכן בעוד שאחרים טענו שלא".
למעשה אין שני צדדים שמוכנים לנהל את הדיון כפי שדיון בעולמם של חכמים צריך להתנהל. אני מאוד מאוד אשמח שתהיה במה שבה השאלות הרוחניות יבוררו בטיעונים לכאן וטיעונים לכאן אבל כיום אין רצון מספיק לקיים במה כזאת.
גם לפרסום הספר החדש נלווה מצד הרב שרלו חשש גדול מפני מחלוקת מיותרת ולא עניינית, כדברי הרב. "יש חשש שהדברים שנכתבים בספר יעוררו תסיסה אך החשש ההפוך על פיו אנחנו נמשיך להיות אטומים לקריאה המוסרית של הנביאים ולעבדה שהנביאים לא נשאו פנים לאיש ולימדו אותנו להיות קנאים לצדק ולמוסר הוא חשש יותר גדול. זה לא שאני לא חושש אבל אני לא מוצא אלטרנטיבה. אני מרגיש כאב גדול בשל העובדה שאנחנו מתקוטטים היום על הנושאים הלא נכונים הכאב הגדול שלי הוא על העובדה שחלק מהוויכוחים הם כל כך מיותרים ולא נכונים. זה בעיקר כאב ותחושה מאוד עמוקה של החמצה משום שכחברה היינו יכולים להוביל את הצליל המוסרי, הערכי והחברתי ברוח תורת הנביאים ואנחנו לא עושים את זה".
הרב שרלו טוען כי פעמים רבות נובעים הוויכוחים מהעובדה שלא נעשה מאמץ כן ונכון לברר את מה שהצד השני אומר ומהעובדה שאין מספיק רצון לקיים במה בה יתבררו הדברים. "הרבה פעמים ברגע שיושבים ומלבנים סוגיה מתברר שהפערים הם מאוד מאוד קטנים. למשל מה שכתבתי בכתנות אור, אם היה מתקיים דיון עם המקורות השונים בחז"ל ועם השאלה לאן זה מוביל בהחלט יכול להיות שראשית המרחקים היו הרבה יותר קטנים, שנית יכול להיות שאני הייתי ממתן את דברי וחוזר בי ושלישית יכול להיות שהחולקים היו חוזרים בהם. הטרגדיה הגדולה היא שדיון כזה בכלל לא מתנהל כיום. זה שיש מחלוקת זה מצויין אבל אף אחד לא מנהל אותה. ככל הידוע לי, אין אפילו במה אחת משותפת שבמה מתנהלות המחלוקות האלה. לא במה של מפגשים ולא במה של כתבי עת. אני לא רוצה להטיל אחריות על איש אבל למעשה אין שני צדדים שמוכנים לנהל את הדיון כפי שדיון בעולמם של חכמים צריך להתנהל. אני מאוד מאוד אשמח שתהיה במה שבה השאלות הרוחניות יבוררו בטיעונים לכאן וטיעונים לכאן אבל כיום אין רצון מספיק לקיים במה כזאת".
לא מתחרט על הפגישה עם אולמרט
במסגרת חייו הציבוריים מעורה הרב שרלו בתחומים רבים במציאות הישראלית. גם תופעות השחיתות הצצות בישראל מדי שבוע לא נעלמות מעיניו ורק מבהירות לו עד כמה ההחמצה של הציונות הדתית גדולה. "לו היינו הרבה יותר 'נביאיסטים' היינו יכולים להיות היום אלה שמייצגים את הצדק, את המוסר ואת היושר ואת כל הערכים האלה והיינו יכולים להיות בראש הנאבקים בתחום הזה. אבל מכיוון שהציונות הדתית לא שמה את זה כמאמץ העיקרי שלה אז אין לה עכשיו יכולת של ממש להוביל את המהלך הנבואי הזה בחברה. יש אפשרות לתפוס הנהגה אבל לא בולטת ולא מובהקת. אם תשאל היום באופן ציבורי האם נראה שהנהגה בראשות הציונות הדתית תהיה מוסרית יותר התשובה הציבורית האינסטינקטיבית תהיה אולי וחלא בהתלהבות יתירה. הדבר הזה הוא חלק מתחושת ההחמצה שאני חש בה".
אם תשאל היום באופן ציבורי האם נראה שהנהגה בראשות הציונות הדתית תהיה מוסרית יותר התשובה הציבורית האינסטינקטיבית תהיה אולי וחלא בהתלהבות יתירה. הדבר הזה הוא חלק מתחושת ההחמצה שאני חש בה.
בחודש אייר האחרון השתתף הרב שרלו בפגישה עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ערב נסיעתו לוושינגטון. באותה פגישה השתתפו אישים נוספים מן הציונות הדתית המזוהים עם עמדות מתונות כרב בני לאו וכיו"ר רשות השידור מוטי שקלאר. את ההגיון שעמד מאחורי הפגישה הסביר הרב ברצון שטעוניו יהיו משתנה נוסף אותו יקח ראש הממשלה במזוודתו לוושינגטון. גם היום, כאשר דעת הקהל מסתכלת על ממשלת אולמרט כעל אחת הממשלות המושחתות ביותר שכיהנו בישראל לא מתחרט הרב שרלו על הפגישה ההיא.
"אני לא יודע אם הטיעונים שלנו היו אצל ראש הממשלה במזוודה אבל אני מעריך שכן ולו רק בשל העובדה שהשבוע לא היתה שביתה במערכת החינוך של הציונות הדתית הרבה בגלל התערבותו האישית של ראש הממשלה. אבל בכלל עמדתי היא שיש לקיים דיאלוג עם השלטון. אם זה שלטון שנתפס כמושחת ומדובר פה בדיאלוג עם הפשע אז התשובה שלי היא חס וחלילה אבל אם מדובר בדיאלוג עם שלטון שאידיאולוגית פועל בתחומים מסויימים נגד תפיסת עולמנו אני לא חוזר בי שיש לנהל איתו דיאלוג. הסיבה הראשונה לכך היא אידיאולוגית: הוא נבחר להיות בשלטון על ידי האומה. יפתח בדורו כשמואל בדורו. הדבר השני הוא שישנם הרבה דברים בהם אנחנו יכולים לשתף פעולה למשל בפעולה למען צדק חברתי. אני מאוד תומך בארגון 'מעגלי צדק' שמביאים גם אנשים רחוקים מאוד מאיתנו בתחומים הפוליטיים. הסיבה השלישית היא התחום הפרקטי על פיו בינתיים כל דרך אחרת של אי שיתוף פעולה עם השלטון התגלתה ככשלון טוטאלי וחרוץ.
אני לא נביא ולא יכול לשפוט כרגע אם אולמרט מושחת או לא מושחת. אני יכול לומר רק ברמה העקרונית שבה אם מדובר בשלטון מושחת ולקוי במישור השחיתותי העמוק – איתו לא הייתי מנהל שום קשר. אמנם על פי האווירה הציבורית ישנה שחיתות רבה בשלטון אבל אני עוד לא השתכנעתי בשאלה מאיפה השחיתות מתחילה. האם אנחנו מדברים על תופעה שהתחילה בשלטון הנוכחי? האם אריק שרון הביא אותה? האם במפא"י לא היו תחומים כאלה? אני לא רוצה להתלהם אלא רק לומר ברמה העקרונית שאם יתברר שפה יש מדרגות של קשר הון-שלטון-עיתון וכדומה שהן אחרות ממה שקיים, זה מקום שבו הייתי מנתק מגע".
סביר להניח שרות המואביה נראתה רע מאוד כשהיא באה לבית לחם. היא נראתה שיקסה, היא נראתה בעיני הבריות כמי שמסתובבת עם הנערים. הגואל שסירב להתחתן איתה כנראה צדק לפי אמות המידה של אז וסביר להניח שתמכו בו בסירובו ואילו ה' יראה ללבב.
כוחים על תנ"ך בגובה העיניים ועל מכוני ההוראה, על ממלכתיות וציות לגדולי הדור בא הרב יובל שרלו וזורק לחלל האוויר תובנות חדשות על נבואה, על מחלוקות פנימיות בציבור הדתי ועל היחס לממשלת אולמרט, שעשויים להעיר את מתנגדיו מרבצם. "התפישה המקובלת היא שהנבואה תפקידה להגיד לנו את העתיד ושהיא מספקת את הצורך והסקרנות שלנו ביחס למה שעתיד להיות. הטענה של הספר החדש 'יראה ללבב' היא שנבואת העתיד היא עניין יחסית שולי והיא בעצם התוצאה של הנבואה", אומר הרב, "הנושא והתפקיד המרכזי של הנבואה הוא לתת את הפרשנות הנכונה להווה. הנבואה יוצאת מנקודת הנחה שהיכולת שלנו להעניק פרשנות נכונה למה שמתרחש עכשיו היא די דלה. האדם יראה לעינים, כלומר אנחנו רואים רק את הצדדים החיצוניים, וה' יראה ללבב, הקדוש ברוך הוא רואה מה המשמעות האמיתית של הדברים. למשל, סביר להניח שרות המואביה נראתה רע מאוד כשהיא באה לבית לחם. היא נראתה שיקסה, היא נראתה בעיני הבריות כמי שמסתובבת עם הנערים. הגואל שסירב להתחתן איתה כנראה צדק לפי אמות המידה של אז וסביר להניח שתמכו בו בסירובו ואילו ה' יראה ללבב. ה' יראה שקודם כל היא צדיקה בעומק. זאת דוגמה אחת ביחס לחוסר השיפוט שלנו ביחס לבני אדם".
לדבריו, השלכה אחת של העניין הזה היא הענווה. "כל מה שאנחנו אומרים הוא בערבון מוגבל, הוא בלשון ספק. אין לנו שום יכולת לקבוע אמירת ודאי על המציאות ובגלל זה נדרשת ענווה מאוד גדולה. צריך סוג מסויים של ענווה ושל זהירות, של הליכה על קצות האצבעות ביחס לכל הערכה של מציאות של מה שאנחנו עושים אפילו בדברים מאוד מהותיים ונוקבים כמו השאלה מי עושה היום את רצון ה', אלה שנלחמים בעד השלום או אלה שנלחמים בעד התיישבות בכל ארץ ישראל. זו דוגמה מאוד קיצונית".
"הספק לא משתק אותנו ולא מונע מאיתנו להכריע. גם בלשון 'אולי' מקבלים הכרעות", מבהיר הרב שרלו. "אין לנו ברירה אלא לקבל החלטות ואנחנו קיבלנו הכרעה שמאוד חשוב להילחם על כל ארץ ישראל אבל יכול להיות שרצון ה' הוא הפוך. דווקא בגלל הידיעה הזאת שלנו אנחנו עושים כל דבר בזהירות, בחוסר הכפשה והוצאה מן הגדר של מי שחושב אחרת".
"תשים לב ותבדוק אותי שכמעט כל מה שאני אומר זה לא בלשון ודאי. המאמר הראשון שכתבתי אי פעם לעיתון היה מאמר בעיתון זרעים כשבעקבות אסון הבונים אמר אחד הרבנים שזה קרה בגלל ההפגנות נגד קולנוע היכל בשבת. המאמר הראשון שכתבתי טען שאנחנו לא יודעים. להגיד כזה דבר זו חציית קווים. לכן, גם הדברים שאני אומר הם בדרך כלל בלשון ספק אלא אם כן מדובר בנושאים חברתיים מובהקים ששם מכיוון שזו התשתית ובדובר בתובנה אנושית אני יכול לדבר בלשון ודאי. הגבול עובר בכך שההכרעה היא יותר רכה, יותר עדינה ומותירה מקום לאפשרות שאתה טועה. היא לא שוללת בצורה טוטאלית מי שחושב וסובר אחרת, היא מנסה לשתף ולמצוא את האמת שנמצאת בכל השיטות. זו הכרעה, אבל הכרעה רכה".
"גם רטרואקטיבית אין אפשרות לקבוע על פי המציאות מה היה רצון ה'. עד היום מתווכחים על השאלה האם רבן יוחנן בן זכאי צדק או לא צדק (כשביקש רק את יבנה וחכמיה ולא את הצלת ירושלים. א"ו). בסופו של דבר רק הנבואה תוכל לקבוע מה היה רצון ה'. בדרך כלל ההיסטוריה מוכיחה ש'אני' צדקתי. כל אחד מביא ראיות מההיסטוריה שהוא צדק. כל אחד מביא ראיות מההיסטוריה שהנסיגה מלבנון בדיוק הוכיחה את מה שהוא חשב קודם לכן ושפינוי ימית הוכיח את מה שחשב קודם לכן. ההיסטוריה יכולה לשמש כלי שכל אחד יכול להוכיח ממנו מה שהוא רוצה. זה מה שקורה בפועל ולכן המציאות היא שופט רע מאוד".
יש מאות שאלות של בחורים ששואלים מה לעשות כשהבחורה עמה הם יוצאים אינה מתכוונת ללכת עם כיסוי ראש, האם בגלל זה לא להתחתן איתה. כמדומני לא היתה שאלה אחת בסגנון הבחורה שאני יוצא איתה מצליפה בלשונה כל הזמן כלפי חברותיה ועוברת על ענייני הלבנת פנים ולשון הרע, האם בגלל זה לפרק את הקשר.
העיוות הגדול בשאלות על כיסויי הראש
הרב שרלו מציין כי ההשלכה השניה של דבריו היא המשקל הגדול שצריך להינתן לעניינים המוסריים, בניגוד לבלבול שרווח מימי הנביאים ועד לימינו על פיו ניתן משקל רב יותר למצוות בין אדם למקום. "גם כשאנחנו לא יודעים בוודאות מה רצון ה', הנביאים דברו בצורה שיטתית, עקבית ובלתי מתפשרת על החשיבות העליונה של בניית החברה על בסיס אדני צדק ומוסר, אפילו אם מדובר בחברת עובדי אלילים".
אחת הטענות בספר היא שאם למישהו יש תחושה שאילו הוא היה חי בתקופת הנבואה בטוח הוא היה מתומכי הנבואה ומההולכים אחריה אז הוא לא מבין באיזו סביבה פעלו הנביאים. התופעה לפיה אנשים מתקבלים ליישוב על פי אמת המידה של כיסוי הראש של האישה ולא על פי הבחינה האם הם דוברי לשון הרע מלמדת שגם היום היה מאוד מאוד קשה לאנשים ללכת אחרי הנביא. לא רק בגלל שהתביעות שלו היו קשות אלא בגלל כל הקונספציה שנראתה גם אז לבני האדם כקונספציה לא דתית. הנביאים נתפסו כלא דתיים כי הם טענו 'למה לי רוב זבחיכם'. הם באו וטענו שיש סולם ערכים דתי אחר. כשירמיהו ניבא על כך שירושלים תחרב בגלל עוולות מוסריות הוא הושם בבית הסוהר. הנבואה נאלצה להיאבק לאורך כל ימיה על תפיסותיה בהצלחה פושרת עד היום. את הטענה הזאת טען ר' ישראל סלאנטר שהקים את תנועת המוסר ואמר שאנחנו שוגים בסולם הערכים הדתי שלנו".
הרב שרלו הספיק כבר לענות לאלפי שאלות בשו"ת האינטרנט באתר מורשת. לדבריו, סוג השאלות שמגיע אליו מעיד כאלף עדים על התפיסה השגוייה שרווחת גם כיום בקרב הציבור הדתי בישראל. "אני תמיד נותן דוגמה מהאתר בו אני עונה שאלות בשו"ת, יש הרבה מאוד שאלות של בחורים ששואלים מה לעשות כשהבחורה עמה הם יוצאים אינה מתכוונת ללכת עם כיסוי ראש, האם בגלל זה לא להתחתן איתה. יש מאות שאלות כאלה וכמדומני לא היתה שאלה אחת בסגנון "הבחורה שאני יוצא איתה מצליפה בלשונה כל הזמן כלפי חברותיה ועוברת על ענייני הלבנת פנים ולשון הרע, האם בגלל זה לפרק את הקשר. אפשר להסביר את השגיאה הזאת מאוד בקלות. קודם כל הנטיה האנושית הטבעית היא לראות את הקשר עם הקב"ה כמבוסס על מצוות שבין אדם למקום. הרבה יותר קל להרגיש קשר עם הקדוש ברוך הוא כאשר מניחים תפילין מאשר כשנלחמים על שכר המינימום. זה מתחיל אל כל כך מאידיאולוגיות אלא מתכונה או מנטיה או תחושה אישית אנושית ובסיסית מה 'נחשב' דתי. לכן, למרות שאנחנו מדברים על עבירות שבין אדם לחברו רוב שיעורי הרבנים יהיו במשנה ברורה ובהלכות שבת ולא בשמירת הלשון ובהלכות הלבנת פנים. אני חושב שרבנים ומנהיגים רוחניים עמדו על הנקודה הזאת אבל לא בעוצמה של הנבואה. העוצמה של הנבואה ביחס לדברים האלה היא תהומית מבחינת סדר הדברים הרצויים בעיני ה'".
אנחנו מתקוטטים על הנושאים הלא נכונים
לפני מספר שנים פרסם הרב שרלו מאמר תורני שעורר עליו את זעמם של רבנים רבים. המאמר שעסק באהבת יעקב אבינו לרחל ובאהבתו ללאה טען כי לאהבה זו המוזכרת בתורה היו גם רבדים אנושיים המוכרים לכל זוג אוהב. בתגובה הורו רבנים שונים, ביניהם ראש ישיבת שבי חברון הרב משה בלייכר, להוציא את ספריו של הרב שרלו מן הספריה הישיבתית בשל הטענה שדבריו הם 'תנ"ך בגובה העיניים'. הרב שרלו מגיב בכאב רב לטענה זו. "חשוב לי מאוד להגיד. אני מאוד מאוד מתנגד ללימוד תנ"ך בגובה העיניים. בחיים לא השתמשתי בביטוי הזה ואני חושב שאסור ללמוד תנ"ך בגובה העיניים. תנ"ך צריך ללמוד בגובה הסולם, ראשם של אבותינו הגיע לשמים ועל זה אסור שיתקיים ויכוח, השאלה היא רק האם רגליהם היו נטועות באדמה ועל כך נסב הוויכוח. טענתי היא שכן בעוד שאחרים טענו שלא".
למעשה אין שני צדדים שמוכנים לנהל את הדיון כפי שדיון בעולמם של חכמים צריך להתנהל. אני מאוד מאוד אשמח שתהיה במה שבה השאלות הרוחניות יבוררו בטיעונים לכאן וטיעונים לכאן אבל כיום אין רצון מספיק לקיים במה כזאת.
גם לפרסום הספר החדש נלווה מצד הרב שרלו חשש גדול מפני מחלוקת מיותרת ולא עניינית, כדברי הרב. "יש חשש שהדברים שנכתבים בספר יעוררו תסיסה אך החשש ההפוך על פיו אנחנו נמשיך להיות אטומים לקריאה המוסרית של הנביאים ולעבדה שהנביאים לא נשאו פנים לאיש ולימדו אותנו להיות קנאים לצדק ולמוסר הוא חשש יותר גדול. זה לא שאני לא חושש אבל אני לא מוצא אלטרנטיבה. אני מרגיש כאב גדול בשל העובדה שאנחנו מתקוטטים היום על הנושאים הלא נכונים הכאב הגדול שלי הוא על העובדה שחלק מהוויכוחים הם כל כך מיותרים ולא נכונים. זה בעיקר כאב ותחושה מאוד עמוקה של החמצה משום שכחברה היינו יכולים להוביל את הצליל המוסרי, הערכי והחברתי ברוח תורת הנביאים ואנחנו לא עושים את זה".
הרב שרלו טוען כי פעמים רבות נובעים הוויכוחים מהעובדה שלא נעשה מאמץ כן ונכון לברר את מה שהצד השני אומר ומהעובדה שאין מספיק רצון לקיים במה בה יתבררו הדברים. "הרבה פעמים ברגע שיושבים ומלבנים סוגיה מתברר שהפערים הם מאוד מאוד קטנים. למשל מה שכתבתי בכתנות אור, אם היה מתקיים דיון עם המקורות השונים בחז"ל ועם השאלה לאן זה מוביל בהחלט יכול להיות שראשית המרחקים היו הרבה יותר קטנים, שנית יכול להיות שאני הייתי ממתן את דברי וחוזר בי ושלישית יכול להיות שהחולקים היו חוזרים בהם. הטרגדיה הגדולה היא שדיון כזה בכלל לא מתנהל כיום. זה שיש מחלוקת זה מצויין אבל אף אחד לא מנהל אותה. ככל הידוע לי, אין אפילו במה אחת משותפת שבמה מתנהלות המחלוקות האלה. לא במה של מפגשים ולא במה של כתבי עת. אני לא רוצה להטיל אחריות על איש אבל למעשה אין שני צדדים שמוכנים לנהל את הדיון כפי שדיון בעולמם של חכמים צריך להתנהל. אני מאוד מאוד אשמח שתהיה במה שבה השאלות הרוחניות יבוררו בטיעונים לכאן וטיעונים לכאן אבל כיום אין רצון מספיק לקיים במה כזאת".
לא מתחרט על הפגישה עם אולמרט
במסגרת חייו הציבוריים מעורה הרב שרלו בתחומים רבים במציאות הישראלית. גם תופעות השחיתות הצצות בישראל מדי שבוע לא נעלמות מעיניו ורק מבהירות לו עד כמה ההחמצה של הציונות הדתית גדולה. "לו היינו הרבה יותר 'נביאיסטים' היינו יכולים להיות היום אלה שמייצגים את הצדק, את המוסר ואת היושר ואת כל הערכים האלה והיינו יכולים להיות בראש הנאבקים בתחום הזה. אבל מכיוון שהציונות הדתית לא שמה את זה כמאמץ העיקרי שלה אז אין לה עכשיו יכולת של ממש להוביל את המהלך הנבואי הזה בחברה. יש אפשרות לתפוס הנהגה אבל לא בולטת ולא מובהקת. אם תשאל היום באופן ציבורי האם נראה שהנהגה בראשות הציונות הדתית תהיה מוסרית יותר התשובה הציבורית האינסטינקטיבית תהיה אולי וחלא בהתלהבות יתירה. הדבר הזה הוא חלק מתחושת ההחמצה שאני חש בה".
אם תשאל היום באופן ציבורי האם נראה שהנהגה בראשות הציונות הדתית תהיה מוסרית יותר התשובה הציבורית האינסטינקטיבית תהיה אולי וחלא בהתלהבות יתירה. הדבר הזה הוא חלק מתחושת ההחמצה שאני חש בה.
בחודש אייר האחרון השתתף הרב שרלו בפגישה עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ערב נסיעתו לוושינגטון. באותה פגישה השתתפו אישים נוספים מן הציונות הדתית המזוהים עם עמדות מתונות כרב בני לאו וכיו"ר רשות השידור מוטי שקלאר. את ההגיון שעמד מאחורי הפגישה הסביר הרב ברצון שטעוניו יהיו משתנה נוסף אותו יקח ראש הממשלה במזוודתו לוושינגטון. גם היום, כאשר דעת הקהל מסתכלת על ממשלת אולמרט כעל אחת הממשלות המושחתות ביותר שכיהנו בישראל לא מתחרט הרב שרלו על הפגישה ההיא.
"אני לא יודע אם הטיעונים שלנו היו אצל ראש הממשלה במזוודה אבל אני מעריך שכן ולו רק בשל העובדה שהשבוע לא היתה שביתה במערכת החינוך של הציונות הדתית הרבה בגלל התערבותו האישית של ראש הממשלה. אבל בכלל עמדתי היא שיש לקיים דיאלוג עם השלטון. אם זה שלטון שנתפס כמושחת ומדובר פה בדיאלוג עם הפשע אז התשובה שלי היא חס וחלילה אבל אם מדובר בדיאלוג עם שלטון שאידיאולוגית פועל בתחומים מסויימים נגד תפיסת עולמנו אני לא חוזר בי שיש לנהל איתו דיאלוג. הסיבה הראשונה לכך היא אידיאולוגית: הוא נבחר להיות בשלטון על ידי האומה. יפתח בדורו כשמואל בדורו. הדבר השני הוא שישנם הרבה דברים בהם אנחנו יכולים לשתף פעולה למשל בפעולה למען צדק חברתי. אני מאוד תומך בארגון 'מעגלי צדק' שמביאים גם אנשים רחוקים מאוד מאיתנו בתחומים הפוליטיים. הסיבה השלישית היא התחום הפרקטי על פיו בינתיים כל דרך אחרת של אי שיתוף פעולה עם השלטון התגלתה ככשלון טוטאלי וחרוץ.
אני לא נביא ולא יכול לשפוט כרגע אם אולמרט מושחת או לא מושחת. אני יכול לומר רק ברמה העקרונית שבה אם מדובר בשלטון מושחת ולקוי במישור השחיתותי העמוק – איתו לא הייתי מנהל שום קשר. אמנם על פי האווירה הציבורית ישנה שחיתות רבה בשלטון אבל אני עוד לא השתכנעתי בשאלה מאיפה השחיתות מתחילה. האם אנחנו מדברים על תופעה שהתחילה בשלטון הנוכחי? האם אריק שרון הביא אותה? האם במפא"י לא היו תחומים כאלה? אני לא רוצה להתלהם אלא רק לומר ברמה העקרונית שאם יתברר שפה יש מדרגות של קשר הון-שלטון-עיתון וכדומה שהן אחרות ממה שקיים, זה מקום שבו הייתי מנתק מגע".