נדחתה עתירה של קיבוץ סוללים נגד הקצאת קרקע בשטח הקיבוץ לבניית בית לזוג ערבי ישראלי. השופטים: ריבלין, ארבל וחשין קבעו כי ההחלטה של המנהל להקצות את הקרקע נעשתה בסמכות וכי אינם רואים צורך להתערב בה.
בשנת 99 החל קיבוץ סוללים המאוגד כאגודה שיתופית, לבנות שכונת הרחבה "נוף אלונים". בשכונה ביקשו לבנות בית גם בני הזוג הערבי ישראלי אברהים והילדה דווירי. הם פנו להתקבל לקיבוץ אך ועדת הקבלה דחתה את בקשתם בטענה כי אינם עומדים בתנאי הסף , שירות צבאי וכשירות לחברות בהסתדרות הציונית העולמית. השניים לא אמרו נואש ובשנת 2000 עתרו לבג"ץ. בג"ץ הורה לקיים להם הליכי קבלה רגילים. בקשתם סורבה על ידי ועדת הקבלה וגם על ידי ועדת ערר של המנהל אך לבסוף ועדת ערר שניה של המנהל הורתה להקצות להם את הקרקע.
בעקבות כך עתר הקיבוץ בדחיפות נגד המנהל. בעתירה נטען כי מדובר בישוב קטן וכי הפיכתו "ליישוב מעורב" תגרום לחיכוך ותפגע "בזכות היסוד לקיום חברתי". עוד טען הקיבוץ כי אם יבוטלו תנאי הסף, יישובם יהפוך ל"ישוב מפוצל ובו קהילות שוות מעמד ושוות עוצמה", והדבר לא יאפשר "מרווח בחירה הנדרש לשתי קהילות לקים את אורחות חייהן, במיוחד כאשר הישוב הקטן קם על סמך 'הסכמה ראשונית' כי לא יהיה ישוב מעורב".
עוד טענו חברי הקיבוץ כי "הלכת קעדאן" (לשוויון בהקצאת קרקעות מנהל לערבים כליהודים ר.א.) אינה חלה על קיבוצים מושבים ומצפים.
השופט ריבלין קבע בהחלטה כי חברי הקיבוץ אינם מסווים את מבוקשם בהצבת תנאי הסף "למנוע קבלתם ליישוב של ערבים (וחרדים)". הוא הוסיף כי אינו מתייחס לטענותיהם של חברי הקיבוץ באשר ל"זכויותיהם החברתיות-והתרבותיות של יהודים חילוניים, המבקשים לשמור על אופיו של יישובם כיהודי-חילוני", שכן הסכנות הנשקפות לטענתם לחיי הקהילה שלהם הינן 'תיאורטיות וספקולטיביות'. "ככאלה, ברי שאינן יכולות לבסס הבחנה בין פרטים המתבססת על לאום", כתב השופט.
השופט קבע עוד כי נכונה טענת הקיבוץ שהלכת קעדאן "לא נקטה עמדה בשאלת תחולת ההלכה שנקבעה באותה פרשה על יישובים מסוגים שונים, כגון קיבוצים, מושבים ומצפים", אך הכרעה זו מיותרת וזאת משום "שהסכנות עליהן מצביעים חברי הקיבוץ הן תיאורטיות".
עם זאת הוסיף השופט ריבלין כי "לא ניתן לשלול את האפשרות שהשאלות תתעוררנה בסיטואציה שתחייב הכרעה בהן, ואז יהיה מקום לבחון אותן לגופן".
בשנת 99 החל קיבוץ סוללים המאוגד כאגודה שיתופית, לבנות שכונת הרחבה "נוף אלונים". בשכונה ביקשו לבנות בית גם בני הזוג הערבי ישראלי אברהים והילדה דווירי. הם פנו להתקבל לקיבוץ אך ועדת הקבלה דחתה את בקשתם בטענה כי אינם עומדים בתנאי הסף , שירות צבאי וכשירות לחברות בהסתדרות הציונית העולמית. השניים לא אמרו נואש ובשנת 2000 עתרו לבג"ץ. בג"ץ הורה לקיים להם הליכי קבלה רגילים. בקשתם סורבה על ידי ועדת הקבלה וגם על ידי ועדת ערר של המנהל אך לבסוף ועדת ערר שניה של המנהל הורתה להקצות להם את הקרקע.
בעקבות כך עתר הקיבוץ בדחיפות נגד המנהל. בעתירה נטען כי מדובר בישוב קטן וכי הפיכתו "ליישוב מעורב" תגרום לחיכוך ותפגע "בזכות היסוד לקיום חברתי". עוד טען הקיבוץ כי אם יבוטלו תנאי הסף, יישובם יהפוך ל"ישוב מפוצל ובו קהילות שוות מעמד ושוות עוצמה", והדבר לא יאפשר "מרווח בחירה הנדרש לשתי קהילות לקים את אורחות חייהן, במיוחד כאשר הישוב הקטן קם על סמך 'הסכמה ראשונית' כי לא יהיה ישוב מעורב".
עוד טענו חברי הקיבוץ כי "הלכת קעדאן" (לשוויון בהקצאת קרקעות מנהל לערבים כליהודים ר.א.) אינה חלה על קיבוצים מושבים ומצפים.
השופט ריבלין קבע בהחלטה כי חברי הקיבוץ אינם מסווים את מבוקשם בהצבת תנאי הסף "למנוע קבלתם ליישוב של ערבים (וחרדים)". הוא הוסיף כי אינו מתייחס לטענותיהם של חברי הקיבוץ באשר ל"זכויותיהם החברתיות-והתרבותיות של יהודים חילוניים, המבקשים לשמור על אופיו של יישובם כיהודי-חילוני", שכן הסכנות הנשקפות לטענתם לחיי הקהילה שלהם הינן 'תיאורטיות וספקולטיביות'. "ככאלה, ברי שאינן יכולות לבסס הבחנה בין פרטים המתבססת על לאום", כתב השופט.
השופט קבע עוד כי נכונה טענת הקיבוץ שהלכת קעדאן "לא נקטה עמדה בשאלת תחולת ההלכה שנקבעה באותה פרשה על יישובים מסוגים שונים, כגון קיבוצים, מושבים ומצפים", אך הכרעה זו מיותרת וזאת משום "שהסכנות עליהן מצביעים חברי הקיבוץ הן תיאורטיות".
עם זאת הוסיף השופט ריבלין כי "לא ניתן לשלול את האפשרות שהשאלות תתעוררנה בסיטואציה שתחייב הכרעה בהן, ואז יהיה מקום לבחון אותן לגופן".