ראש-הממשלה אהוד אולמרט, חתך השבוע את "הקשר המחתרתי" שנרקם בין שתי שרות החוץ, ציפי לבני וקונדוליסה רייס. כך אומר לכתבנו גורם מדיני בירושלים.
לדברי גורמים מדיניים, בשיחות ארוכות ששתי השרות קיימו ביניהן, מאחרי גבו של אולמרט, היתה ביניהן הסכמה שיש להמשיך צעד אחד קדימה אחרי מפת-הדרכים. בירושלים ניסו לתרץ שלבני לא ממש אמרה שהיא מוכנה ללכת ישירות להסדר הקבע, אבל כשחזרה באזני רייס שוב ושוב את המילים "אופק מדיני", פירשה זאת השרה האמריקנית כנכונות ישראלית לפתוח בדיונים על הסדר הקבע תוך דילוג על מפת הדרכים. לכולם היה ברור ש"אופק מדיני" הוא שם קוד להסדר הקבע.
כך האמינה עד לפגישתה עם אולמרט. בהחלטה אמיצה, שראויה בהחלט לשבח, סירב אולמרט לאמץ את הנוסחה שהשתיים ניסו למכור לו, של התחלת שיחות עם הפלשתינים על כל נושאי ה"ליבה" של הסדר הקבע: גבולות, ירושלים, פליטים.
כשקונדוליסה רייס הבינה שהיא לא יכולה לכפות על אולמרט מו"מ שאינו לרוחו, היא מיהרה לחזור בה מעמדתה, ו"ליישר קו" עם ראש הממשלה. התוצאה היחידה מביקורה היא הסכמה לפגישות דו-שבועיות בין אולמרט ואבו-מאזן, כשהיא בעצמה תגיע לביקור פעם בחודש. גם אולמרט וגם רייס, ומן הסתם גם אבו-מאזן, יודעים שאפשר לדבר על "דיאלוג" – אבל לא ברור על מה יש לדבר. לאבו-מאזן אין שליטה על חוטפי שליט, הוא לא ראש-הממשלה, בקיצור: לא הוא האיש המסוגל לספק את הסחורה.
מי שהרגישה נבוכה מהמהלך היתה שרת החוץ הישראלית ציפי לבני. למרבה יגונה, בעלת בריתה המדינית פתאום "בוגדת" בה, ומיישרת קם עם ראש-ממשלת ישראל, ולא עם שרת החוץ שלו.
אולמרט – אומר גורם מדיני בכיר בירושלים - קבע מדיניות של קיר-ברזל מול ממשלת החמאס, והבין שה"אופק המדיני" של לבני-רייס מערער את המדיניות הזו. הוא גם הבין, גם זאת בהבנה נכונה, ששיחרור גלעד שליט עובר דרך לחצים על הפלשתינים, ולא דרך ויתורים כלפיהם. לא ייתכן, חשב אולמרט, לדרוש מהעולם שילחץ על הפלשתינים שישחררו את שליט, ובה בשעה לדון איתם על "אופק מדיני" לגביהם.
וכך נאלצה שרת החוץ האמריקנית, קונדוליזה רייס, לכנס אתמול מסיבת עיתונאים ולהכריז בפנים די מכורכמות, כי "הזמן לא הגיע עדיין לקיום המו"מ על ההסדר הסופי בין הצדדים הישראלי והפלשתיני", והבשורה היחידה היא שאבו מאזן ואולמרט ייפגשו פעם כל שבועיים במטרה להגיע להסדר.
וציפי לבני, אמר לי שלשום גורם מדיני בכיר, נותרה ללא אג'נדה. רק לפני מספר שבועות, למי ששכח, יצאה לבני בקול תרועה בראיון ל"הארץ", כי ברשותה "תוכנית מדינית חדשה". עכשיו מתברר שה"תוכנית המדינית" הגרנדיוזית שלה לא היו יותר מאוסף רעיונות בוסר שניסתה לגלגל עם קונדוליסה רייס, שהעיקרי בהם: לוותר על הדרישה מהפלשתינים להפסקת הטרור, במסגרת השלב הראשון של "מפת הדרכים".