תנועת החמאס לא מותירה כל מקום לאופטימיות מדינית לאחר פסגת ריאד. סגן מנהיג החמאס קובע: אין נסיגה מתביעת השיבה ל"פלשתין", ישראל היא "שטח כבוש" וערביי ישראל חלק מהעם הפלשתיני ומאבקו ב"כיבוש".



תנועת החמאס שופכת מים צוננים על ההערכות האופטימיות בישראל ובאיחוד האירופי, הרואות בעקבות הפסגה הערבית בריאד, הזדמנות היסטורית לקידום הסדר שלום כולל במזרח התיכון. בנאום שנשא בכנס פוליטי שערך מוסד פלשתין לתרבות ואגודת השיבה (אל-עוודה) הפלשתינית במחנה הפליטים אל-ירמוך מדרום לדמשק, אמר מוסא אבו מרזוק, סגן מנהיג החמאס, כי "זכות שיבת הפליטים הפלשתינים לבתיהם ולכפריהם מהם גורשו בשנת 1948 הינה זכות פרטית וקולקטיבית של הפליטים הפלשתינים וזו זכות קבועה שאין לאיש או לגורם כלשהו זכות לוותר עליה".



אבו מרזוק טען, כי בשלב הקודם, ובפרט לאחר הסכם אוסלו, חלה נסיגה בשיח המדיני הפלשתיני לאחר שאישים פלשתינים בכירים נפגשו עם גורמים ישראלים בלתי רשמיים ודנו עימם על יסוד ההנחה שזכות השיבה ניתנת למו"מ. הוא ציין בהקשר זה את יוזמת ז'נבה, והסכם ביילין - אבו מאזן ומסמך נוסייבה – איילון, אותם הגדיר מהלכים ומסמכים ש"גרמו נזק כבד לזכות השיבה". המסמכים הללו, אמר אבו מרזוק, הותירו רושם אצל "המנהיגים הציוניים" והממשל האמריקני, לפיו זכות השיבה אינה עומדת בראש סדר העדיפויות הפלשתיני ו"ניתן להתמקח עליה בדרך לריקון זכות זו מתוכנה האמיתי".



בדבריו התייחס אבו מרזוק גם לערביי ישראל, הנתפסים ע"י החמאס כחלק בלתי נפרד מהעם הפלשתיני וממאבקו בישראל, שאינה בעיניו אלא "שטח כבוש". אבו מרזוק שיבח את העמידה האיתנה של "העם הפלשתיני באדמות הכבושות של 48', המתמודדים עם דיכוי ורדיפה של הכיבוש הציוני". "התפרצות (אירועי) יום האדמה ב- 1976 הוכיחה את הדבקות של העם הפלשתיני באדמות הכבושות של 48' בזהותם הלאומית והתנגדותם לכיבוש", אמר.



מאהר טאהר, מבכירי החזית העממית, הזהיר בכנס, כי כל הסכם שלא יכלול את זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים לאדמתם לא יהיה מקובל ע"י ההמונים הפלשתינים ויהווה התאבדות פוליטית של כל מנהיג פלשתיני שיתמוך בכך. לדבריו, ההנהגה הפלשתינית הקודמת ביצעה טעות אסטרטגית כאשר הסכימה לדחות את שיבת הפליטים לשלב בסדר הקבע, שכן היא שיחקה לידי ישראל שחתרה באמצעות סחבת וניסיון להרוויח זמן, ליצור עובדות חדשות בשטח.