הימים, ימי אביב שנת תרצ"ה (1935), ימים של שגשוג וצמיחה ליישוב היהודי כאן בארץ. מספרו הוכפל בתוך שנים מעטות, העלייה גאתה, יישובים חדשים הוקמו והמשק הארץ-ישראלי צמח ופרח.
קלמן שפירא הי"ד, שעלה לישראל בדרך לא דרך בגיל 21, בחר לשלב תורה עם דרך ארץ. הוא הקדיש חלק מעיתותיו ללימוד תורה בישיבת 'חיי עולם' ובמקביל כחניך בית"ר פנה במכתב לז'בוטינסקי והציע את שירותו של "חייל נאמן המוכן להקריב את כוחו ואת נפשו בעד גאולת העם".
קלמן נטל חלק בפעילויות בית"ר השונות, שכנע, הסביר וגייס עשרות בני נוער לתנועה, וגם קנה לו שם של עובד אדמה מצטיין בפתח תקוה וכפר סבא. האידיאל הציוני היה בעצמותיו, ויחד עם חבריו ארגן את גוש העבודה הרביזיוניסטי בירושלים, והיה ממקימי הסתדרות העובדים הלאומית.
באותה השבת בה נרצח, התארח קלמן אצל משפחתו בשכונת 'כרם אברהם' בירושלים לרגל יום השנה לפטירת קרובו, ר' חיים מאיר יחיאל שפירא. לאחר סעודת ליל שבת יצאה המשפחה כנהוג לפוש מעט באוויר הירושלמי, וטיילו אל השטח הריק הסמוך למתחם מחנה שנלר.
קלמן ואשת בן דודו נותרו אחרונים ושוחחו, לפתע התקרבו אליהם שני ערבים במבט עוין. קלמן חסם את דרכם והורה לאשה לברוח, ואולם הם תקפו אותם, האחד הפיל את האשה לרצפה וסתם את פיה בסמרטוט, והשני, שלף סכין ודקר את קלמן מספר פעמים עד שהתמוטט. צעקות האשה הניסו את התוקפים, קלמן קם וניסה להתקדם עם האשה מספר צעדים אך נפל. האשה הזעיקה עזרה אולם מאמצי ההחייאה לא הועילו ולפני חצות, ליל שבת א' אייר, נפטר והוא בן 33.
במוצאי השבת נקבר קלמן בהר הזיתים בירושלים בליווי קהל של כ-5000 איש. בשנים הבאות לא ביקרו בני משפחתו את הקבר עקב מאורעות המרד הערבי, ואלו שבאירופה נספו בשואה. ומשנת תש"ח היה הר הזיתים בשליטת הערבים והקברים בו חוללו, בהם קברו של קלמן שפירא.
בן דודו של קלמן, משה שפירא, שניצל ממאורעות השואה הגיע לארץ, אך בחייו לא מצא את קברו של קלמן, משה שנפטר בשנת תשס"א ציווה את בנו דב להמשיך ולחפש את הקבר, ואכן באמצעות הצלבת נתונים, מספרי החלקות ומפות 'חברא קדישא' אותר הקבר ומצבה חדשה לזכרו של קלמן הונחה השבוע.
היום התקיימה האזכרה על המצבה החדשה שבה נכתב: "מצבת זכרון ליהודי גאה, בית"רי נאמן, שלחם וחלם על הקמת המדינה היהודית". באזכרה השתתפו כ-150 איש, ובה נשאו דברים ח"כ רובי ריבלין, מר יוסי אחימאיר ודב שפירא שאיתר את הקבר במצוות אביו.
ריבלין אמר על המצבה: "לאורך מאה שנות ציונות של חתירה עיקשת לשוב ולתקוע יתד בארץ הזו, רצינו מאוד להיות תמימים ולהאמין שהנה אויבנו משלימים עם קיומנו, והנה הם מכירים בזכותנו על הארץ הזאת כזכות לגיטימית, היסטורית ונצחית. רצינו מאוד - אך פעם אחר פעם נכזבנו."
את דבריו חתם ריבלין: "קלמן, קיימנו את הדבר שלמענו חלמת ופעלת. הקמנו מדינה לעם היהודי בארץ ישראל שתהיה מגן ומחסה בפני הקמים עלינו".
קלמן שפירא הי"ד, שעלה לישראל בדרך לא דרך בגיל 21, בחר לשלב תורה עם דרך ארץ. הוא הקדיש חלק מעיתותיו ללימוד תורה בישיבת 'חיי עולם' ובמקביל כחניך בית"ר פנה במכתב לז'בוטינסקי והציע את שירותו של "חייל נאמן המוכן להקריב את כוחו ואת נפשו בעד גאולת העם".
קלמן נטל חלק בפעילויות בית"ר השונות, שכנע, הסביר וגייס עשרות בני נוער לתנועה, וגם קנה לו שם של עובד אדמה מצטיין בפתח תקוה וכפר סבא. האידיאל הציוני היה בעצמותיו, ויחד עם חבריו ארגן את גוש העבודה הרביזיוניסטי בירושלים, והיה ממקימי הסתדרות העובדים הלאומית.
באותה השבת בה נרצח, התארח קלמן אצל משפחתו בשכונת 'כרם אברהם' בירושלים לרגל יום השנה לפטירת קרובו, ר' חיים מאיר יחיאל שפירא. לאחר סעודת ליל שבת יצאה המשפחה כנהוג לפוש מעט באוויר הירושלמי, וטיילו אל השטח הריק הסמוך למתחם מחנה שנלר.
קלמן ואשת בן דודו נותרו אחרונים ושוחחו, לפתע התקרבו אליהם שני ערבים במבט עוין. קלמן חסם את דרכם והורה לאשה לברוח, ואולם הם תקפו אותם, האחד הפיל את האשה לרצפה וסתם את פיה בסמרטוט, והשני, שלף סכין ודקר את קלמן מספר פעמים עד שהתמוטט. צעקות האשה הניסו את התוקפים, קלמן קם וניסה להתקדם עם האשה מספר צעדים אך נפל. האשה הזעיקה עזרה אולם מאמצי ההחייאה לא הועילו ולפני חצות, ליל שבת א' אייר, נפטר והוא בן 33.
במוצאי השבת נקבר קלמן בהר הזיתים בירושלים בליווי קהל של כ-5000 איש. בשנים הבאות לא ביקרו בני משפחתו את הקבר עקב מאורעות המרד הערבי, ואלו שבאירופה נספו בשואה. ומשנת תש"ח היה הר הזיתים בשליטת הערבים והקברים בו חוללו, בהם קברו של קלמן שפירא.
בן דודו של קלמן, משה שפירא, שניצל ממאורעות השואה הגיע לארץ, אך בחייו לא מצא את קברו של קלמן, משה שנפטר בשנת תשס"א ציווה את בנו דב להמשיך ולחפש את הקבר, ואכן באמצעות הצלבת נתונים, מספרי החלקות ומפות 'חברא קדישא' אותר הקבר ומצבה חדשה לזכרו של קלמן הונחה השבוע.
היום התקיימה האזכרה על המצבה החדשה שבה נכתב: "מצבת זכרון ליהודי גאה, בית"רי נאמן, שלחם וחלם על הקמת המדינה היהודית". באזכרה השתתפו כ-150 איש, ובה נשאו דברים ח"כ רובי ריבלין, מר יוסי אחימאיר ודב שפירא שאיתר את הקבר במצוות אביו.
ריבלין אמר על המצבה: "לאורך מאה שנות ציונות של חתירה עיקשת לשוב ולתקוע יתד בארץ הזו, רצינו מאוד להיות תמימים ולהאמין שהנה אויבנו משלימים עם קיומנו, והנה הם מכירים בזכותנו על הארץ הזאת כזכות לגיטימית, היסטורית ונצחית. רצינו מאוד - אך פעם אחר פעם נכזבנו."
את דבריו חתם ריבלין: "קלמן, קיימנו את הדבר שלמענו חלמת ופעלת. הקמנו מדינה לעם היהודי בארץ ישראל שתהיה מגן ומחסה בפני הקמים עלינו".