עלון מטה צפון
דבר העורכת<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
בשנתיים האחרונות עם התקרב יום העצמאות מתגבר הויכוח הפנימי: להניף דגל או לא? להשתתף בטקסים או להחרים? להגיד הלל או לא?
מי היה מאמין?
הטקסים עליהם גדלנו, הדגלים, המצעדים- אין עוד מאחוריהם שום דבר אמיתי. חגיגות ליל העצמאות הפכו להסתובבות בכיכרות מבמה לבמה , או לחגיגות פרטיות שטופות באלכוהול. ביום כולם ממנגלים.
יש מעט מאד מן הרוחני בחגיגות העצמאות , רק חידון התנ"ך, אולי. אפילו הענקת פרס ישראל הפכה לפארסה מאז נשלל הפרס מהעיתונאי הנפלא שמואל שניצר אך ניתן לפסל וולגרי.
רק הדברים החיצוניים. כך נחוג יום העצמאות הישראלי.
ומה באשר לעצמאות כערך, עצמאות רוחנית, מדינית, לאומית? אנחנו עצמאים? כל פרט בתוכנו מרגיש יהודי-ישראלי עצמאי? חי בביטחון אישי ולאומי במדינה עצמאית? אנחנו כאזרחים מרגישים שיש לנו שליטה כלשהי על עתיד המדינה?
אדם שרק 3% מהציבור תומך בו, עומד בראש ממשלה שמחצית חבריה נתונים בחקירה פלילית, שחלק חשוב משריה הבכירים איננו מבין דבר וחצי דבר בנושא עליהם הם מופקדים, אדם זה מתיימר לכפות עלינו הסכמים שישפיעו בצורה קשה על יכולתנו לשרוד בארצנו. ואנחנו שותקים, חסרי אונים.
ראש ממשלת ישראל הנחשד בעבירות שחיתות, ואיננו זוכה לאימון רוב הצבור במדינה, מעז לנהל שיחות על "הסכם הקבע" עם אויבינו. מצהיר שיש מה לדבר על " היוזמה הסעודית" השוללת את זכותנו על הארץ, את זכותנו למדינה יהודית, והדורשת את "זכות השיבה" לרוצים לחסלנו. ואנחנו שותקים, חסרי אונים.
המוסר המערבי-נוצרי, המעמיד את היחיד במרכז, השתלט עלינו. המוסר היהודי המתמקד בקהל, בעם , ואומר לנו "הקם להורגך השכם להרגו", וגם אוסר עלינו לשחרר שבויים במחיר גבוה מדי בכדי שהאויב לא יהפוך זאת לשיטה להתעללות בנו, נדחה, מושתק . אלפי רוצחים, שחלילה שוב ישוחררו תמורת חייו של חייל אחד שלא השכילו להוציאו מן השבי בדרך אחרת, ימשיכו לרצוח . ואנחנו שותקים, חסרי אונים.
ישנם עדיין יהודים המאמינים באמונה שלמה שארץ ישראל היא ארצו של עם ישראל לדורותיו. שגם אם גלינו מארצנו ולא חזרנו אליה אלא אחרי כאלפיים שנה, ובינתיים נכנסו לגור בה קבוצות אוכלוסיה אחרות, היא עדיין ארצנו. חזרנו אליה כבעלי הבית, לא ככובשים.
חזרנו לארץ אבותינו כגולים השבים אל ביתם. הקמנו מדינה לתפארת מבחינות רבות. הקליפה נראית מצוין, התוכן הרבה פחות.
עלינו למלא את הקליפה בתוכן יהודי , בערכים יהודיים, בתרבות יהודית ואז , רק אז ובע"ה, נזכה לעצמאות אמיתית.
מרים בר-יוסף
0524370629
עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמד יְנפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלָם.
הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבוהִים יִשְׁפָּלוּ.
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטן נהֵג בָּם.
וּפָרָה וָדב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יאכַל תֶּבֶן.
.... כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.
(ישעיהו פרק י, מתוך ההפטרה ליום העצמאות. )
המתבונן בקורות דברי ימינו, יבחין ודאי שבהיות עם ישראל על אדמתו עוד בטרם גלה, למוד היה קרבות ושבע מלחמות. החל מאברהם שנלחם בארבעה מלכים, דרך יעקב שנלחם באמורי, מלחמות השופטים ומלכי יהודה וישראל, וכלה במלחמות ובמרידות שהתרחשו באחרית הבית השני. עד שאמרו חכמים: "ישראל עזין שבאומות".
כמו בעל חיים, אדם, או עם, שחש תחושת ביטחון בטריטוריה הטבעית שלו, חשו ישראל בביתם, גם בדורות בהם נשלטו על ידי מלכויות שהעיקו עליהם, והכבידו עליהם את ידם.
אולם, בעת שנפוצו ישראל לכל רוח על פני תבל, נדלדל כוחם ותעוזתם, ולמעט מקרים חריגים, נתונים היו ישראל לשבט או לחסד של המלכות, או המנהיג הדתי המקומי.
לאור עובדה זו, ניתן לבאר משנה תמוהה במסכת אבות: "יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים הוא היה אומר עז פנים לגיהנם ובשת פנים לגן עדן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך".
המשנה שפותחת בתיאור מידות מתוקנות ושלימות אנושית שעל האדם לשאוף אליהם, מסיימת בתפילה על שלימות התורה והארץ. תפילה שהיא למעשה חלק בלתי נפרד מהמשנה עצמה. מה פשר הדבר ?
אמרו חכמים, בכדי להוציא לפועל את התכונות הטבעיות האלו הגלומות והטבועות בנו, את תכונת העוז והגבורה, עלינו לשאוף לשוב במהרה לארצנו.
רק בארץ ישראל קיים הפוטנציאל לשלימות אישית ולאומית של העם היהודי. ולכן, אף כשרון הנבואה הטבוע בישראל, כדברי חכמינו: "הנח להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן", לא יכול להתממש אלא רק בארץ ישראל.
"כשם שזכינו לאתחלתא דגאולה כן נזכה לשמוע קול שופרו של משיח".
להתראות בחומש !!!
שבת שלום !
הרב אילן חיים פור
מורשת
<?xml:namespace prefix = v ns = "urn:schemas-microsoft-com:vml" />
הסעות מאזור הצפון:
הסעה מקצרין- דרך טבריה תחנה מרכזית- צומת גולני- עפולה. יציאה בשעה 9:00.
הסעה ממעלות, (בית כנסת רמב"ם, שכונת האילנות)- דרך כרמיאל- מורשת- צומת המוביל- יוקנעם. יציאה בשעה 9:00.
הסעה מנהריה- עכו (תחנת אוטובוס ליד הום סנטר)- קרית שמואל (ליד בית הכנסת המרכזי)- קרית אתא (ליד הדואר) - צ'ק פוסט לכיוון נשר. יציאה בשעה 9:00.
הסעה מחיפה: מרכז זיו ליד חנות הפרחים רירי- מרכז חורב ליד בני ברית- מת"מ, דרך כביש החוף אפשרות כניסה לזכרון יעקב. יציאה בשעה 9:00.
לפרטים:
רמת הגולן – יוסי- 0525443602
צומת גולני- מרים- 0524370629
מעלות- גלילה- 0523891519
כרמיאל- ורד 0525439990
מורשת – אילן- 052-8818745
נהריה- יצחק- 0522237134
עכו – רובי- 0523813191
קרית שמואל – יחיעם-0548035448
חיפה – שלמה- 0522366555
רכז צפון – אורית- 0524627118
מה מצפה לנו בחומש:
סיורי נוף.
הופעה ירמיהו וחברים.
דברי רבנים
ברכות- אישי ציבור.
_________________
והם טובים מתמיד
שיר המעלות
תהילים קכו
שיר המעלות, בשוב ה'
את שיבת ציון
היינו כחולמים.
אז ימלא שחוק פינו
ולשוננו רינה,
אז יאמרו בגויים
הגדיל ה' לעשות עם אלה.
הגדיל ה' לעשות עמנו
היינו שמחים.
שובה ה' את שביתנו
כאפיקים בנגב.
הזורעים בדמעה
ברינה יקצורו.
הלוך ילך ובכה
נושא משך הזרע,
בוא יבוא ברינה,
נושא אלומותיו.
אין לי ארץ אחרת
מילים: אהוד מנור
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי, אל נשמתי
בגוף כואב,
בלב רעב,
כאן הוא ביתי
לא אשתוק
כי ארצי שינתה את פניה,
לא אוותר לה,
אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה,
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה
שיר החירות
מילים: יצחק שנהר
לחן: דניאל סמבורסקי
פנינו אל השמש העולה,
דרכנו שוב פונה מזרחה,
אנו צופים לקראת שעה גדולה,
זקוף הראש, נפשנו עוד לא שחה,
(אנו צופים לקראת שעה גדולה,)
זקוף הראש, נפשנו עוד לא שחה
חוצבים אנו גורל ביד רמה,
נושאים בלב תקווה יוקדת.
אנו זוכרים כי יש לנו אומה,
אנו יודעים כי יש לנו מולדת.
(אנו זוכרים כי יש לנו אומה,)
אנו יודעים כי יש לנו מולדת.
הולכים אנו לקץ של הנכר,
חלום חרות יחדיו נגשימה.
אנו דוגלים בעוז בשם מחר,
וטור אל טור נלך תמיד קדימה!
(אנו דוגלים בעוז בשם מחר,)
וטור אל טור נלך תמיד קדימה.